אֵ֚לֶּה (קריאי) [קְרוּאֵ֣י] הָעֵדָ֔ה נְשִׂיאֵ֖י מַטּ֣וֹת אֲבוֹתָ֑ם רָאשֵׁ֛י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם׃

הפסוק מסכם ומגדיר את מעמד שנים עשר הנשיאים שנמנו: הם קרואי העדה, נשיאי מטות אבותם, ראשי אלפי ישראל. רש״י מבאר שהם ״הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה״, כלומר האנשים שאליהם פונים בכל עניין נכבד וחשוב. אבן עזרא מסביר שהם ״קרואי העדה״ במובן שהעדה אינה עושה דבר עד שקוראת להם ונמלכת בהם, ושהם ראשי השבטים, ולשון ״ראשי אלפי ישראל״ מלמדת שכל אחד עומד בראש אלפי אנשי שבטו, שכן יש שר לכל אלף. כך מתבררת מעלתם של הנשיאים כמנהיגים בעלי סמכות וכבוד המייצגים את העם כולו.