אֵ֣לֶּה הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ וּנְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אִ֑ישׁ אִישׁ־אֶחָ֥ד לְבֵית־אֲבֹתָ֖יו הָיֽוּ׃

הפסוק מסכם שאלה הם הפקודים אשר פקדו משה ואהרן ונשיאי ישראל, שנים עשר איש, איש אחד לבית אבותיו. לפי פשט הכתוב הפסוק חוזר ומדגיש שהמניין נעשה בשיתוף שלושה גורמים: משה, אהרן ושנים עשר הנשיאים, כל נשיא מייצג את שבטו ובית אבותיו. הדגשה זו מלמדת על אמינות המפקד, שנעשה בגלוי ובאחריות מנהיגי כל השבטים. התורה חוזרת על מספר הנשיאים, שנים עשר, כנגד שנים עשר השבטים, ומדגישה שכל אחד עמד בראש בית אבותיו. הפסוק מהווה מעבר מפירוט המניין של כל שבט ושבט אל הסיכום הכולל של מספר בני ישראל שיובא בפסוקים הבאים.