וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק פתיחה קצר: ״וידבר ה' אל משה לאמר״, המקדים את הציווי על חצוצרות הכסף. אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, זהו מבוא ליחידת דיבור חדשה מפי ה' אל משה, שבה יצטווה על עשיית שתי חצוצרות כסף ותפקידן במקרא העדה ובמסע המחנות. פסוקי פתיחה כאלה חוזרים בתורה כדי לפתוח נושא חדש. כאן הם מקדימים את מצוות החצוצרות, ששימשו כאמצעי תקשורת וסימון לעם - לאסוף את הקהל, להורות על תחילת המסע, ולזמן את הנשיאים. הפסוק מסמן מעבר מפרשת הענן, שהנחה את זמני המסע, אל כלי החצוצרות, ששימשו לתקשורת מעשית בתוך המחנה ובעת המלחמה.