וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות, והיו לכם לחוקת עולם לדורותיכם. רש״י מבאר שבני אהרן הכהנים הם שיתקעו במקראות ובמסעות הללו. אבן עזרא מבאר ש״והיו לכם לחקת עולם״ מתייחס לכך שהמחנות נוסעים להילחם, ושהחוקה היא שיריעו הכהנים בחצוצרות בלכתם למלחמה. הפסוק קובע מי הם התוקעים - דווקא הכהנים, בני אהרן - ושמצווה זו נוהגת לדורות. ייחוד התקיעה לכהנים מלמד על מעמדה המקודש: החצוצרות אינן כלי חול אלא כלי שרת, ותקיעתן היא עבודה שנמסרה לכהנים. קביעת החוקה ״לדרתיכם״ מלמדת שאין זו הוראת שעה למדבר בלבד, אלא מצווה קבועה שתלווה את ישראל גם בארץ, בזמן מלחמה ובזמני שמחה, כפי שיתבאר בהמשך.