וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃

וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות, ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאויביכם. אבן עזרא מבאר ש״ונזכרתם״ פירושו כי עשיתם מה שציווה השם, וגם התרועה היא זכר לנפשות לצעוק לשם. חזקוני מבאר ש״על הצר״ פירושו בשביל הצר, ושהכתוב ממשיך ומפרש כיצד יהיו נזכרים. הפסוק מלמד על תפקיד החצוצרות בזמן מלחמה: תרועה בהן מעוררת זכרון לפני ה' ומביאה ישועה מן האויב. התרועה בעת צרה אינה רק אות מלחמתי אלא גם קריאה רוחנית - היא מזכירה את ישראל לפני ה' ומעוררת רחמים. כך הפכו החצוצרות לכלי של תפילה וישועה, שבאמצעותו פנו ישראל אל ה' בעת מלחמה, וזכו להיוושע מאויביהם בזכות פנייתם אליו.