וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא קִבְר֣וֹת הַֽתַּאֲוָ֑ה כִּי־שָׁם֙ קָֽבְר֔וּ אֶת־הָעָ֖ם הַמִּתְאַוִּֽים׃

קוראים את שם המקום ההוא ״קברות התאווה״, כי שם קברו את העם המתאווים. אבן עזרא מבאר ש״ויקרא״ מוסב על הקורא או על משה, ו״קברו״ על הקוברים. חזקוני מעיר שחסר שם הקורא, כמו במקומות אחרים בתורה. שם המקום נועד להנציח את האירוע - קבורת המתאווים שנענשו על תאוותם. כמנהג התורה לקרוא שמות למקומות על שם מאורעות, נחקק כאן החטא והעונש בזיכרון הדורות, כאזהרה מפני תאווה גשמית מופרזת ומרי בה׳.