וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃

והאספסף. אֵלּוּ עֵרֶב רַב שֶׁנֶּאֶסְפוּ עֲלֵיהֶם בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם:

וישבו גם בני ישראל ויבכו. עִמָּהֶם:

מי יאכלנו בשר. וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם בָּשָׂר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר" וְגוֹ' (שמות י"ב), וְאִ"תֹּ אֲכָלוּם, וַהֲלֹא בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ נֶאֱמַר "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן" וְגוֹ' (במדבר ל"ב)? אֶלָּא שֶׁמְּבַקְשִׁים עֲלִילָה (ספרי):

וַעָרַבְרְבִין דִי בֵּינֵיהוֹן שְׁאִילוּ שְׁאֶלְתָּא וְתָבוּ וּבְכוֹ אַף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ מַאן יֵיכְלִנָנָא בִּשְׂרָא

והאספסף. שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב והמלה כפולה כמו סחרחר חמרמרו:

וישובו ויבכו. אחר התאוה:

גם בני ישראל. עמם:

וְטַעַם וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם חִסָּרוֹן בַּמִּדְבָּר, כִּי הָיָה לָהֶם הַמָּן לָשׂוֹבַע, וְהָיוּ עוֹשִׂים בּוֹ מַטְעַמִּים שׁוֹנִים בְּטַעַם חָשׁוּב מְאֹד כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר, אֲבָל הִמְשִׁילוּ בְּנַפְשׁוֹתָם תַּאֲוָה רַבָּה כַּמִּתְאַוִּים לֶאֱכֹל הַפֶּחָמִים וְהֶעָפָר וְהַמַּאֲכָלִים הַנִּבְאָשִׁים:

וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר - כִּי לֹא הָיָה לְכָל הָעָם בָּשָׂר לֶאֱכֹל בְּכָל יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת, וְהָיָה לְמִקְצָתָם מִקְנֶה וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ הַגְּדוֹלִים כְּמִנְהַג הַמַּחֲנוֹת וּמְקוֹמוֹת הַיּוֹקֶר, אֲבָל בַּדָּגִים אָמְרוּ ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה״ (במדבר י״א:ה׳) כְּזוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת, כִּי לֹא אָכְלוּ דָגִים מִיּוֹם צֵאתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:

והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וגו׳‎ עד ויאסוף משה כל זה היה בשלשה ימים בעשרים באייר וכ״‎א בו וכ״‎ב בו.

והאספסף כתיב אל״‎ף ולא קרי.

[אשר בקרבו והם לא היו באמצע המחנה]. וישבו ויבכו גם בני ישראל אחר שהתלוננו כבר לבדם חזרו ונתרעמו עם האספסוף ובכו על תאות הבשר.

מי יאכילנו בשר כי השלו פסק משנה ראשונה, פסוק זה מלמדנו שנתאוננו על אכילת הבשר.

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה. כָּל מִלּוֹת אֵלּוּ מְחֻבָּרִין, וְכָךְ פֵּרוּשָׁם: כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָדְעוּ הָאֱמֶת שֶׁבָּעֲרָה בָהֶם אֵשׁ ה׳ עַל צַד הָעֹנֶשׁ לֹא בְּמִקְרֶה, עַל כֵּן פָּסְקוּ מִתְּלוּנָתָם. אֲבָל הָעֵרֶב רַב אֲשֶׁר מְקוֹרָם מִן הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה לֹא לָקְחוּ מוּסָר, וְעוֹד הוֹסִיפוּ סָרָה וְהוֹצִיאוּ מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ כָּל מַה שֶׁהִרְהֲרוּ תְּחִלָּה בְּקֶרֶב לִבָּם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר״ מִתְּחִלָּה ״בְּקִרְבּוֹ״, בְּקֶרֶב לִבּוֹ, ״הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״. ״וַיָּשֻׁבוּ״, הַיְינוּ שֶׁשָּׁבוּ לְסוֹרָם וְהוֹצִיאוּ תְּלוּנוֹתֵיהֶם לַחוּץ וּבָכוּ. ״וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מִדְּקָאָמַר ״גַּם״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָעֵרֶב רַב הָיוּ בּוֹכִים תְּחִלָּה וּמַבְכִּים גַּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּהֶם. וְכָפַל לְשׁוֹן ״הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בָּעֲרָיוֹת שֶׁתַּאֲוָה גּוֹרֶרֶת תַּאֲוָה, וּכְאָמְרוּ רז״ל (סוכה נב:) מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב. ״וַיֹּאמְרוּ״ בְּפֶה מָלֵא ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״, הַיְינוּ בְּשַׂר עֶרְוָה, וְלִישָׁנָא מְעַלְיָא נָקַט, כִּדְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא: ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה״ לִישָׁנָא מְעַלְיָא נָקַט. וְקַל וָחוֹמֶר שֶׁלְּשׁוֹן בָּשָׂר יֵשׁ לְפָרֵשׁ כָּךְ.

וּמַה שֶׁהִתְחִילוּ בְּבָשָׂר וְסִיְּמוּ בְּדָגָה, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן דָּגָה מוֹרָה יוֹתֵר עַל הַפְּרִיצוּת בָּעֲרָיוֹת מִן לְשׁוֹן בָּשָׂר, לְפִי שֶׁהַדָּגִים פְּרוּצִים יוֹתֵר מִבְּשַׂר כָּל חַי, עַל כֵּן אָמְרוּ דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״, שֶׁנִּהְיֶה מֻתָּרִים בָּעֲרָיוֹת כִּשְׁאָר בְּשַׂר כָּל חַי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּדָגִים, כִּי כּוּלֵּי הָאי לֹא בִּקְשׁוּ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אָמְרוּ ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם״, כִּי בִּהְיוֹתֵנוּ בֵּין הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֻתְּרָה לָנוּ הַכֹּל, אֲפִלּוּ לִהְיוֹת כְּדָגִים, וְעַכְשָׁיו הַלְוַאי וְנִהְיֶה כִּשְׁאָר בְּשַׂר כָּל חַי, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ כִּי הַכֹּל כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, אַךְ כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְבַקֵּשׁ הַבָּשָׂר הַמְחַמֵּם בְּיוֹתֵר וּמַרְבֶּה תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, וְזֶהוּ כֶּפֶל ״הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״, שֶׁנִּתְאַוּוּ לְדָבָר הַמַּרְבֶּה תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל. וְהַדָּגִים אַף עַל פִּי שֶׁמְּקָרְרִין, מִכָּל מָקוֹם הוּא מוֹסִיף הַלֵּחוֹת וְהַזֶּרַע גַּם כֵּן בִּכְלָל. וְעוֹד, שֶׁהָאוֹכְלוֹ מְקַבֵּל טִבְעוֹ לִהְיוֹת פָּרוּץ בַּעֲרָיוֹת. וְיֵשׁ בְּדָגִים תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא עַל כֵּן אָמְרוּ דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״ הַמַּחֲזִיק הַתַּאֲוָה, וְ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה״ כוּ׳ הַמַּחֲזִיק הַפְּרִיצוּת בְּיוֹתֵר, מִכָּל מָקוֹם הַלְוַאי וְיִהְיֶה לָנוּ בָּשָׂר דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה. וּלְפֵרוּשׁ זֶה יָבוֹא כִּפְשׁוּטוֹ מַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה ״מֵאַיִן לִי בָּשָׂר וְגוֹ׳ אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם״ וְגוֹ׳, כִּי טָעֲנוּ עַל שְׁנֵי אֵלּוּ שֶׁמְּסַיְּעִין לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְנָתַן לָהֶם ה׳ אֶת הַשְּׂלָיו הַמְחַמֵּם בְּיוֹתֵר וּמְמַלֵּא שְׁאֵלָתָם. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא טז): כְּתִיב (תהלים עח כז): ״וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר״, וּכְתִיב לְהַלָּן (ויקרא יח ו): ״אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ״, הַיְינוּ עֲרָיוֹת, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נַפְשָׁם.

וְאִם תֹּאמַר, עַל כָּל פָּנִים שֶׁהַדָּגִים מְקָרְרִין וּמְמַעֲטִין הַתַּאֲוָה, אֲזַי כָּךְ תְּפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים, כִּי הֵמָּה שָׁאֲלוּ בָּשָׂר הַמְחַמֵּם וּמַרְבֶּה הַתַּאֲוָה, וְאָמְרוּ: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה כוּ׳ וְהַקִּשֻּׁאִים וְהָאֲבַטִּחִים, כִּי כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מְקָרְרִין וּמִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ מַזִּיקִין אֶל הַתּוֹלָדָה, לְפִי שֶׁהָיָה לָנוּ גַּם הֶחָצִיר וְהַבְּצָלִים וְהַשּׁוּמִים הַמְחַמְּמִין בְּיוֹתֵר וּמְבַטְּלִין הַקְּרִירוּת, אֲבָל עַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה כוּ׳.

אוֹ אָמְרוּ שֶׁבְּמִצְרַיִם לֹא הָיוּ מַזִּיקִין לָנוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים הַמְּקָרְרִין. גַּם הֶחָצִיר וְהַשּׁוּמִים וְהַבְּצָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָשִׁים לְעֻבָּרוֹת וּמֵנִיקוֹת מִכָּל מָקוֹם הָיִינוּ פָּרִים וְרַבִּים וְלֹא הִזִּיקוּ לָנוּ כְּלוּם כָּל הַדְּבָרִים הַמִּתְנַגְּדִים אֶל הַתּוֹלָדָה, בֵּין לָאֲנָשִׁים וּבֵין לַנָּשִׁים, וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, כִּי אֵין לָנוּ לֵחוֹת כָּל כָּךְ הַמַּרְבִּים הַזֶּרַע, כִּי בִּלְתִּי אֶל הַמָּן לְבַד עֵינֵינוּ, וְהוּא נִבְלָע בָּאֵבָרִים וְאֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל בָּאִצְטוֹמְכָא וּבַכָּבֵד, עַל כֵּן אֵינוֹ סִבָּה אֶל הַתּוֹלָדָה. וְהַפָּסוּק מֵעִיד עַל הַהֵפֶךְ וְאָמַר ״וְהַמָּן כִּזְרַע״, שֶׁלְּכָךְ הָיָה תָּאֳרוֹ כְּזֶרַע לוֹמַר לְךָ שֶׁהוּא מַרְבֶּה הַזֶּרַע, וְהָיָה גַּד, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עה.) שֶׁהָיָה מַגִּיד אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לַשֵּׁנִי, כְּמִסְפַּר גַּד, שֶׁהָיָה מַגִּיד אִם הוּא בֶּן שִׁבְעָה. וְכָל זֶה מִדְּבָרִים הַמְסַיְּעִים אֶל הַתּוֹלָדָה. הֵמָּה אָמְרוּ שֶׁהַמָּן גּוֹרֵם יְבֵשׁוּת לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ לַחְלוּחִית, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְטַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן״, דְּהַיְינוּ לַחְלוּחִית, וְזֶה הֵפֶךְ הַיְבֵשׁוּת.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״אֵין כֹּל״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּךְ אָמְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם כָּל מִינֵי אֹכֶל מִכָּל מָקוֹם אֵין כֹּל, אֵין בּוֹ טַעַם כָּל הָאֳכָלִין, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ טַעַם חָצִיר וּבְצָלִים כוּ׳. וּבָעֲקֵדָה פֵּרֵשׁ ״בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ״, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַטְּעָמִים מִכָּל מָקוֹם אֵין עֵינֵינוּ רוֹאוֹת כִּי אִם הַמָּן, וְהַסּוּמָא אוֹכֵל וְאֵינוֹ שָׂבֵעַ.