בְּמִדְבַּר י״א · ג׳

וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהֹוָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

העם קורא למקום ההוא ״תבערה״, על שם שבערה בהם אש ה׳. הרמב״ן מבאר שקראו כן למקום שבו ירדה האש בקצה המחנה, ולא נסעו משם, אלא באותה חנייה עצמה התאוו תאווה וקראו לעיר או למקום שם נוסף - ״קברות התאווה״. שם המקום נועד לשמר את זיכרון האירוע החמור, כמנהג התורה לקרוא שמות למקומות על שם מאורעות שאירעו בהם. כך נחקק החטא והעונש בזיכרון הדורות דרך שם המקום.
מבוסס על רמב״ן, פשט · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּקְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא דְלֶקְתָּא אֲרֵי דְלֵקַת בְּהוֹן אֶשָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

תבערה. עוד אפרשנו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְטַעַם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה - לַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָרְדָה בּוֹ הָאֵשׁ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה קָרְאוּ כֵן, וְלֹא נָסְעוּ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, רַק בַּחֲנָיָה הַהִיא הִתְאַוּוּ תַאֲוָה, וְקָרְאוּ שֵׁם הָעִיר אוֹ הַמָּקוֹם קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

תבערה היא קברות התאוה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל