וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא כָּלֵב וְלֹא יְהוֹשֻׁעַ. גַּם כַּוָּנַת אָמְרוֹ הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, גַּם אָמְרוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי, גַּם אָמְרוֹ וַהֲבִיאֹתִיו בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בִּגְזֵרַת הַכָּתוּב.
אָכֵן פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְעַבְדִּי כָלֵב, וְטַעַם שֶׁאֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ עַבְדִּי הוּא עֵקֶב, פֵּרוּשׁ שָׂכָר אֲשֶׁר הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, שֶׁהֲגַם שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ גַּם כֵּן לֹא נִאֵץ ה׳ עִם הַמְּרַגְּלִים, אַף עַל פִּי כֵן זֶה הָיָה לוֹ סִבָּה תְּפִלַּת מֹשֶׁה הִצִּילָתוֹ מִיֵּצֶר הָרָע וּמִכֹּחוֹתָיו שֶׁהֵם הַמְּרַגְּלִים לְבַל יַטְעוּהוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן כָּלֵב שֶׁנִּכְנַס בְּגֶדֶר סַכָּנַת יֵצֶר הָרָע וְחֶבְרָתוֹ הָרְשָׁעָה וַתָּחֶל רוּחַ רָעָה לְפַעֲמוֹ, וְהָרְאָיָה שֶׁהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרוֹת הָאָבוֹת. וְהוּא אָמְרוֹ רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן וַיְמַלֵּא אַחֲרָי, פֵּרוּשׁ הִשְׁלִים אַחַר רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר בְּדֶרֶךְ זֶה לְצַד שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם שְׁנֵי יוֹעֲצִין: יוֹעֵץ רָע וְיוֹעֵץ טוֹב לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה׳, וְהוּא הִשְׁלִים וּמִלֵּא אַחֲרֵי חֵלֶק ה׳. וְזֶה הוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:) מִי שֶׁבָּאָה עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצּוֹל מִמֶּנָּה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. וְזֶה אֵינוֹ בִּיהוֹשֻׁעַ כִּי לֹא הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ לְהַטְעוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל כִּי מֹשֶׁה מְנָעוֹ, וְיֵשׁ כֹּחַ בִּתְפִלַּת הַצַּדִּיקִים גַּם לִבְחִינָה זוֹ בְּסוֹד (שמואל ב כ״ג:ג׳) ״צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים״, וְהָבֵן. אֲשֶׁר עַל כֵּן זָכָה כָּלֵב שֶׁיִּקָּרֵא עֶבֶד ה׳ כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
וְהוֹסִיף עוֹד לוֹמַר, מִלְּבַד הַמַּעֲלָה הַנִּזְכָּר, עוֹד ״וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה״, פֵּרוּשׁ לְהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ. וְכָאן רָמַז הִתְעַצְּמוּתוֹ עַד שֶׁמִּלֵּא אַחֲרֵי ה׳, וְכַוָּנַת הֲטָבָה זוֹ הִיא שֶׁלֹּא בִּלְבַד שֶׁלֹּא נִכְנַס בְּגֶדֶר הַגְּזֵרָה, אֶלָּא הִבְטִיחוֹ בַּחַיִּים, שֶׁהֲגַם שֶׁהָיָה בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָז וְגָזַר ה׳ שֶׁיֵּשְׁבוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, הִבְטִיחוֹ שֶׁיִּחְיֶה עַד בּוֹאוֹ שָׁמָּה. וְהוּא אָמְרוֹ וַהֲבִיאֹתִיו, הֲרֵי הֻבְטַח בְּחַיָּיו אַרְבָּעִים שָׁנָה מַה שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְשׁוּם צַדִּיק בָּעוֹלָם.
וְאוּלַי כִּי לָזֶה הִקְדִּים לִקְרוֹתוֹ עַבְדּוֹ, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיּוֹדִיעֵהוּ הַבְטָחַת הַחַיִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא יָזוּר אָחוֹר מֵעֲבוֹדַת ה׳ לְצַד שֶׁאָרַךְ יוֹם קִצּוֹ. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (שבת ל.) בְּמַעֲשֵׂה חִזְקִיָּה שֶׁהוֹסִיף לוֹ ה׳ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנִּשְׁאַלְתִּי יִשּׁוּב מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵשִׁיב ה׳ לְדָוִד כְּשֶׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ ״הוֹדִיעֵנִי ה׳ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי״ וְגוֹ׳, וְאָמַר לוֹ גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין לוֹ לָאָדָם קִצּוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן, וְלָמָּה הוֹדִיעַ ה׳ לְחִזְקִיָּה? וְהֵשַׁבְתִּי כִּי דַּוְקָא קֵץ שֶׁהָאָדָם מֵבִיא עִמּוֹ הֶחָרוּץ, דִּכְתִיב (איוב י״ד:ה׳) ״אִם חֲרוּצִים יָמָיו״, אֲבָל תּוֹסְפוֹת יָמִים לֹא נִכְלָל בִּכְלַל גְּזֵרָה זוֹ. וְחָפֵץ ה׳ לְהוֹדִיעַ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּגְּמָרָא (שבת י.) בַּפָּסוּק ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם״, שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, לָזֶה מוֹדִיעַ ה׳ חַסְדּוֹ כְּשֶׁמּוֹסִיף יָמִים עַל יְמֵי אָדָם. וְהוּא מַאֲמַר ״וַהֲבִיאֹתִיו״ וְגוֹ׳, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ סִימָן י״ד ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב״ וְגוֹ׳ ״וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה׳ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר״, וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם. וְאָמַר עוֹד וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה, לוֹמַר כִּי עָשָׂה ה׳ חֶסֶד זֶה גַּם לְזַרְעוֹ.
עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״עֵקֶב״ אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁנֵי דְּבָרִים טוֹבִים. אֶחָד, ״הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ״ - פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא הָלַךְ אַחַר עֲצַת הַמְּרַגְּלִים, וְהַשֵּׁנִי - ״וַיְמַלֵּא אַחֲרָי״ שֶׁהִשְׁתִּיק הָעָם וְסָתַר דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים. וּשְׁתַּיִם שִׁלֵּם לוֹ ה׳: אֶחָד - ״וַהֲבִיאֹתִיו״ וְגוֹ׳, ב׳ - ״יוֹרִשֶׁנָּה״. וְטַעַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר יְהוֹשֻׁעַ, לְצַד שֶׁהוּא זָכָה מִצַּד תְּפִלַּת מֹשֶׁה וְלֹא הֻצְרַךְ לְהִתְעַצֵּם מִכֹּחוֹ.
