בְּמִדְבַּר י״ד · כ״ו

וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

במילים פשוטות

ה׳ מדבר אל משה ואל אהרן לאמר. אור החיים מבאר ששיעור הדיבור מגיד כי עתה מתחיל ה׳ לדבר אל משה בעניין זה, ולכאורה אין הדבר כן, שהרי כבר דיבר ה׳ דברים רבים בעניין המרגלים כמובא לעיל. אלא שלצד שהדברים שעברו מה׳ למשה עד כה נאמרו לו לבדו כתפילה ומענה, עתה מתחיל ה׳ לצוות באופן רשמי שיימסר גם לאהרן ולכל העדה. כך הפסוק פותח מהלך חדש: מסירת גזר הדין לציבור. עד כה נשא ונתן משה עם ה׳ ביחידות, ומכאן ואילך יתפרסם העונש בפני העם כולו באופן מסודר וגלוי.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיְדַבֵּר ה׳ וְגוֹ׳. שִׁעוּר הַדִּבּוּר יַגִּיד כִּי עַתָּה מַתְחִיל לְדַבֵּר אֵלָיו ה׳ בְּעִנְיָן זֶה, וְלֹא כֵן הוּא, שֶׁהֲלֹא כְּבָר דִּבֵּר ה׳ דְּבָרִים רַבִּים בָּזֶה כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ. אָכֵן לְצַד שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁעָבְרוּ מֵה׳ לְמֹשֶׁה עַד עַתָּה הָיוּ דְּבָרִים בֵּינוֹ לְבֵין מֹשֶׁה לֹא בִּשְׁלִיחוּת לְיִשְׂרָאֵל, וְהַמַּשְׂכִּיל בְּמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ יַצְדִּיק הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא כְּמֶלֶךְ שֶׁמְּדַבֵּר עִם עַבְדּוֹ בִּדְבָרִים שֶׁרְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת, וְלָזֶה לֹא אָמַר שָׁם ״לֵאמֹר״ כָּל עִקָּר, וְכָאן מַתְחִיל לְדַבֵּר אֵלָיו דִּבְרֵי שְׁלִיחוּת לְיִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה אָמַר וַיְדַבֵּר ה׳ וְגוֹ׳ לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל