וְכִֽי־יָגוּר֩ אִתְּכֶ֨ם גֵּ֜ר א֤וֹ אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָשָׂ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשׂ֖וּ כֵּ֥ן יַעֲשֶֽׂה׃

התורה מרחיבה: וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אישה ריח ניחוח לה׳, כאשר תעשו כן יעשה. אבן עזרא מבאר ש״או אשר בתוככם״ עניינו היום, כלומר הגר הנמצא כבר עתה. חזקוני מבאר ש״וכי יגור אתכם גר״ מכוון לעכשיו, ו״לדורותיכם״ מכאן ולהבא, ומוסיף שהפרשה נאמרה ונשנתה בשביל שני דברים שנתחדשו בה, מכנענים ומגרים. כך הפסוק משווה בין הגר לאזרח בדיני הנסכים: הגר המקריב קרבן חייב אף הוא בנסכים ובמנחה כישראל. המצווה מלמדת עיקרון של שוויון בעבודת ה׳ - הגר שהצטרף לעם ישראל מקיים את אותם דינים כאזרח, בין בהווה ובין לדורות הבאים.