וַיֹּצִ֨יאוּ אֹת֜וֹ כׇּל־הָעֵדָ֗ה אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֛וֹ בָּאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

התורה מספרת על ביצוע העונש: ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה, וירגמו אותו באבנים וימות, כאשר ציווה ה׳ את משה. רש״י מבאר ש״ויציאו אותו״ מלמד שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין. אבן עזרא מבאר ש״כאשר ציווה ה׳״ מכוון למיתת הרגימה. כך הפסוק מתאר את קיום גזר הדין: העדה הוציאה את המקושש מחוץ למחנה וסקלה אותו כפי שציווה ה׳. הדיוק ש״בית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין״ נלמד מכך שהוציאוהו אל מחוץ למחנה, ולא סקלוהו במקום. הפסוק חותם את סיפור המקושש בהדגשה שהכל נעשה על פי ציווי ה׳ המדויק, ובכך מלמד על חשיבות שמירת השבת ועל חומרת חילולה במזיד, כדוגמה לחוטא ביד רמה.