וְיַ֤יִן לַנֶּ֙סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּעֲשֶׂ֥ה עַל־הָעֹלָ֖ה א֣וֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד׃

התורה ממשיכה: ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד. רש״י מבאר ש״לכבש האחד״ מוסב על כל האמור למעלה - על המנחה, על השמן ועל היין, כלומר כל השיעורים הללו הם עבור כבש אחד. חזקוני מבאר ש״על העולה או לזבח״ נאמר לפי שאם אמר אדם ״הרי עלי עולה, הרי עלי מנחה, הרי עלי שלמים״, שומע אני שיביא נסך אחד לכולם; לכך נאמר ״על העולה או לזבח״, ללמד שמביא לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו. כך הפסוק משלים את דיני נסכי הכבש: רביעית ההין יין, בנוסף למנחה ולשמן, כשכל קרבן טעון נסכים משלו.