בְּמִדְבַּר ט״ו · ד׳

וְהִקְרִ֛יב הַמַּקְרִ֥יב קׇרְבָּנ֖וֹ לַֽיהֹוָ֑ה מִנְחָה֙ סֹ֣לֶת עִשָּׂר֔וֹן בָּל֕וּל בִּרְבִעִ֥ית הַהִ֖ין שָֽׁמֶן׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

התורה קובעת: והקריב המקריב קרבנו לה׳, מנחה סולת עישרון בלול ברבעית ההין שמן. רש״י מבאר שיש להקריב נסכים ומנחה לכל בהמה, כשהמנחה כלולה בשמן והיין ניתן לספלים, כפי ששנינו במסכת סוכה. חזקוני מביא בשם רבי נתן שזה בניין אב לכל המתנדב במנחה, שלא יפחות מעשרון ולוג שמן. כך הפסוק קובע את שיעור המנחה הנלווית לקרבן: עישרון סולת בלול ברביעית ההין שמן. זוהי המנחה הבסיסית המתלווה לכבש, ובהמשך יפורטו שיעורים גדולים יותר לאיל ולבן בקר. המצווה מלמדת שכל קרבן מן החי מלווה בתוספת של מנחת סולת, שמן ויין כחלק בלתי נפרד מן העבודה.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והקריב המקריב. תַּקְרִיבוּ נְסָכִים וּמִנְחָה לְכָל בְּהֵמָה; הַמִּנְחָה כָּלִיל וְהַשֶּׁמֶן נִבְלָל בְּתוֹכָהּ, וְהַיַּיִן לַסְּפָלִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְמַסֶּכֶת סֻכָּה (דף מ"ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיקָרֵב דִמְקָרֵב קֻרְבָּנֵהּ קֳדָם יְיָ מִנְחָתָא סֻלְתָּא עַשְׂרוֹנָא דְפִילָא בְּרַבְעוּת הִינָא מִשְׁחָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והקריב המקריב רבי נתן אומר זה בנין אב לכל המתנדב במנחה שלא יפחות מעשרון ולוג שמן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהִקְרִיב וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהִגְבִּיל ה׳ בַּנְּסָכִים וּבַשֶּׁמֶן הַמִּנְחָה רְבִיעִית שֶׁמֶן לְעִשָּׂרוֹן שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה לוֹגִין, וּכְמוֹ כֵן רְבִיעִית יַיִן לְנֶסֶךְ, וּבִשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים יְצַו ה׳ שְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן וּשְׁלִישִׁית הַהִין יַיִן שֶׁהֵם אַרְבָּעָה לוֹגִין, וּבִשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים חֲצִי הַהִין שֶׁמֶן וַחֲצִי הַהִין יַיִן שֶׁהוּא שִׁשָּׁה לוֹגִין, שֶׁעוֹלֶה כְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן שְׁנֵי לוֹגִין לְעִשָּׂרוֹן בֵּין בְּמִנְחַת שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בֵּין בְּמִנְחַת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים, וְלָמָּה בְּמִנְחַת עִשָּׂרוֹן הִצְרִיךְ ה׳ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין? עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה בִּמְנָחוֹת (קז.) וּכְתָבוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק י״ז מֵהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר אָדָם יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג יַיִן וְלֹא שְׁנֵי לוֹגִין, שֶׁאֵין בַּנְּסָכִים לֹא לוֹג וְלֹא שְׁנַיִם, עַד כָּאן. וְהוּא טַעַם הַכָּתוּב שֶׁלֹּא נָתַן לְעִשָּׂרוֹן שְׁנֵי לוֹגִין הֲגַם שֶׁהִסְפִּיק בִּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים שְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁהֵם אַרְבָּעָה לוֹגִין, לְהָעִירְךָ שֶׁאֵין קָרְבָּן מֵהַיַּיִן מִשְּׁנֵי לוֹגִין.

וְאִם תֹּאמַר, יֻצְדְּקוּ הַדְּבָרִים לְגַבֵּי הַיַּיִן, אֲבָל הַשֶּׁמֶן שֶׁגַּם הוּא מָצִינוּ שֶׁבָּא לְבַדּוֹ בִּנְדָבָה, שֶׁאָמַר רַבִּי טַרְפוֹן (זבחים צא.) מִתְנַדֵּב אָדָם שֶׁמֶן, וְנֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּמְנָחוֹת (שם) מֵהֶם אָמְרוּ שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין וּמֵהֶם אָמְרוּ מִתְנַדֵּב אֲפִלּוּ לוֹג מִטַּעַם דּוּן מִינָהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרָהּ, אִם כֵּן בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין הוּא הַטַּעַם שֶׁהִצְרִיךְ ה׳ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין בְּעִשָּׂרוֹן, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֲפִלּוּ לוֹג לָמָּה לֹא עָשָׂה כְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן? יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהִשְׁוָה ה׳ מִדּוֹת שֶׁמֶן וּמִדּוֹת יַיִן בְּקָרְבְּנֵיהֶם כְּדִין שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל