בְּמִדְבַּר י״ז · י׳

הֵרֹ֗מּוּ מִתּוֹךְ֙ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

ה׳ מצווה: הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, ויפלו על פניהם. אבן עזרא מבאר ש״הרמו״ פירושו שיישבו במקום המרומם במחנה, ו״ויפלו על פניהם״ - להתפלל. הרמב״ן מודה שלא הבין את טעם הכתוב הזה וחברו למעלה, שכן יש בכוח ה׳ להמית רבים סביב צדיק אחד והוא לבדו יינצל. ה׳ מצווה את משה ואהרן להתרחק מן העדה שנגזר עליה כליון, והם נופלים על פניהם בתפילה להצלת העם; נפילתם מבטאת את מסירותם לישראל אף לאחר התלונה עליהם.
מבוסס על אבן עזרא, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אִתְפְרָשׁוּ מִגוֹ כְּנִשְׁתָּא הָדָא וְאֱשֵׁיצֵי יָתְהוֹן כְּשָׁעָה וּנְפָלוּ עַל אַפֵּיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הרמו. שישבו במקום המרומם במחנה הלויה והוא האהל כאשר פירשתי במלת העלו:

ויפלו על פניהם. להתפלל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת - לֹא הֲבִינוֹתִי טַעַם הַכָּתוּב הַזֶּה וַחֲבֵרוֹ לְמַעְלָה ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת״ (במדבר ט״ז:כ״א), כִּי יֵשׁ בָּאֱלֹהִים לְהָמִית בַּדֶּבֶר רַבִּים סְבִיב צַדִּיק אֶחָד וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, כַּאֲשֶׁר הָיָה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם. וְכֵן הָיָה בְּכָל הַמַּגֵּפוֹת, שְׁלֹשָׁה יְשֵׁנִים בְּטַלִּית אַחַת, הַשְּׁנַיִם מֵתִים וְהָאֶמְצָעִי נִמְלָט. וְנִרְאֶה שֶׁהָיָה הַקֶּצֶף יוֹצֵא לְהָמִית גַּם כָּל הָעֵדָה כְּמִיתַת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה שֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם בִּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ אוֹ בָּאֵשׁ הַיּוֹצֵאת, וְהֵם מַכּוֹת כּוֹלְלוֹת רְאוּיוֹת לְהָמִית כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם בְּיַחַד, זוּלָתִי אִם יֵעָשֶׂה נֵס שֵׁנִי בַּנִּמְלָטִים, אוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן לִכְבוֹד הַצַּדִּיקִים שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּתוֹכָם לֹא יִשְׁלַח יָדוֹ בָּהֶם. וְהַכַּוָּנָה בְּאֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵם צְרִיכִים בַּקָּשַׁת רַחֲמִים וְכַפָּרָה, וּמֹשֶׁה הוּא הַמְּזָרֵז לַעֲשׂוֹת כֵּן מִיָּד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

הרמו - כמו: המולו לה', אבל בשביל הרי"ש נהפך החיריק כמו [בֵּרֵךְ] בִּרֵךְ משקל דג"ש. ולמעלה אומר: הבדלו - וכאן אומר: הרמו - שמשמע להבדיל יותר, לפי שכבר יצא הקצף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הוּא מְדַבֵּר, אֶלָּא עַל אוֹתָם שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל הַמַּלִּינִים, וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן אָמְרוֹ וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר וּפֵרוּשׁ לַאֲחֵרִים, וְדִקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר הַזֹּאת לְהַרְאוֹת בָּאֶצְבַּע בַּמַּלִּינִים לִשְׁלֹל זוּלָתָם שֶׁאֵינָן בִּכְלַל הַכִּלָּיוֹן. וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר הֵרֹמּוּ וַהֲרֵי יָכוֹל ה׳ לְהָמִית רָשָׁע לִפְנֵי צַדִּיק כְּמַעֲשֵׂה הֲרִיגַת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁעַל שְׁאָר הָעָם שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל הַמַּלִּינִים הוּא אוֹמֵר, לְפִי שֶׁהָיוּ בִּכְלַל גְּזֵרַת הַמְּרַגְּלִים יֵשׁ צֹרֶךְ בַּדָּבָר לְהִתְרַחֵק לְבַל תִּפְגַּע בָּהֶם מִדַּת הַדִּין. וּמַאֲמַר כְּרָגַע פֵּרַשְׁתִּי (במדבר ט״ז:כ״א).

מקור: ספריא · נחלת הכלל