כֵּ֣ן תָּרִ֤ימוּ גַם־אַתֶּם֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה מִכֹּל֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר תִּקְח֔וּ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃

הפסוק חוזר ומצווה שכן ירימו גם הלויים תרומת ה׳ מכל מעשרותיהם אשר יקבלו מישראל, ויתנו ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן. רש״י מבאר ש״כן תרימו גם אתם״ פירושו: כשם שישראל מרימים תרומה גדולה מגורנם ומיקביהם, כך ירימו גם הלויים תרומה מן המעשר שלהם, שהוא נחלתם. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק מסכם את חובת הלויים כלפי הכהנים ומדמה אותה לחובת ישראל: כמו שהעם מפריש תרומה מיבולו, כך הלוי מפריש מן המעשר שקיבל. הנתינה מכוונת במפורש לאהרן הכהן, ובכך נסגר המעגל - הכהן, שאין לו נחלה ואינו מקבל מעשר ישירות, זוכה בתרומת המעשר מידי הלויים. ההסדר מבטיח פרנסה לכהנים דרך הלויים.