בְּמִדְבַּר י״ח · כ״ז

וְנֶחְשַׁ֥ב לָכֶ֖ם תְּרוּמַתְכֶ֑ם כַּדָּגָן֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וְכַֽמְלֵאָ֖ה מִן־הַיָּֽקֶב׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק קובע שתרומת המעשר של הלויים תיחשב להם כתבואה מן הגורן וכמלאה מן היקב. רש״י מבאר שתרומת המעשר של הלויים אסורה לזרים ולטמאים, וחייבים עליה מיתה וחומש כתרומה גדולה הנקראת ראשית דגן מן הגורן, וכן תרומת תירוש ויצהר. אבן עזרא מעיר בקצרה על ״וכמלאה״ שכבר ביארו. הפסוק מלמד שתרומת המעשר שמפרישים הלויים איננה חולין רגיל אלא יש לה מעמד של תרומה לכל דבר: קדושתה כקדושת תרומה גדולה, ודיני האיסור וההרחקה שלה חמורים. בכך מודגש שהחובה שהוטלה על הלויים אינה פורמלית בלבד, אלא יוצרת קדושה ממשית בחלק המופרש. הדימוי לתבואת הגורן והיקב ממחיש שהתרומה נחשבת כראשית היבול לכל דיניה.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלָּכֶם אֲסוּרָה לְזָרִים וְלִטְמֵאִין, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה וְחֹמֶשׁ כִּתְרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית דָּגָן מִן הַגֹּרֶן:

וכמלאה מן היקב. תְּרוּמַת תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר הַנִּטֶּלֶת מִן הַיְקָבִים:

מלאה. לְשׁוֹן בִּשּׁוּל - תְּבוּאָה שֶׁנִּתְמַלֵּאת:

יקב. הוּא הַבּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגַּת שֶׁהַיַּיִן יוֹרֵד לְתוֹכוֹ, וְכָל לְשׁוֹן יֶקֶב חֲפִירַת קַרְקַע הוּא, וְכֵן "יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ" (זכריה י"ד), הוּא יָם אוֹקְיָנוֹס, חֲפִירָה שֶׁחָפַר מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתִתְחַשֵׁב לְכוֹן אַפְרָשׁוּתְכוֹן כְּעִבּוּרָא מִן אִדְרָא וְכִמְלֵאָתָא מִן מַעְצַרְתָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וכמלאה. פירשתיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כדגן מן הגורן - שהוא בלאו וכל זר לא יאכל קודש בפרשת תרומה, באמור אל הכהנים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וכמלאה מן היקב לשמן ויין קורא מלאה לפי שאין הכלי מחזיק מהם אלא כדי מלואו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל