וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּכׇל־מָק֔וֹם אַתֶּ֖ם וּבֵֽיתְכֶ֑ם כִּֽי־שָׂכָ֥ר הוּא֙ לָכֶ֔ם חֵ֥לֶף עֲבֹֽדַתְכֶ֖ם בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

בכל מקום. אֲפִלּוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת (שם):

וְתֵיכְלוּן יָתֵיהּ בְּכָל אֲתַר אַתּוּן וֶאֱנַשׁ בָּתֵּיכוֹן אֲרֵי אַגְרָא הוּא לְכוֹן חֲלַף פָּלְחַנְכוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא

אתם וביתכם ובית אב שלכם כי מטה אחד לראש בית אבותם.

כִּי שָׂכָר וְגוֹ׳ חֵלֶף וְגוֹ׳. חָזַר לוֹמַר הַדְּבָרִים עַצְמָן שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, לְפִי שֶׁאָמַר וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא חֻלִּין גְּמוּרִים, לָזֶה נָתַן הַטַּעַם כִּי אֵין בְּמַעֲשֵׂר זֶה שׁוּם קְדֻשָּׁה כַּתְּרוּמָה אוֹ כַּדּוֹמֶה לָהּ, אֶלָּא מָמוֹן חוֹל שֶׁאָמַר ה׳ לְיִשְׂרָאֵל לִפְרֹעַ לָכֶם שְׂכַר עֲבוֹדַתְכֶם, וּמֵעַתָּה מַה קְדֻשָּׁה יֵשׁ בּוֹ.

וְרַזַ״ל (ספרי במדבר קכב.) אָמְרוּ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁאִם עָבַד יִטּוֹל, וְאִם לֹא עָבַד לֹא יִטּוֹל. מִכָּאן אָמְרוּ בֶּן לֵוִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו כָּל הָעֲבוֹדוֹת חוּץ מֵאֶחָד אֵין לוֹ חֵלֶק בַּלְּוִיָּה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.

חסלת פרשת קרח