וְלֹֽא־תִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא בַּהֲרִֽימְכֶ֥ם אֶת־חֶלְבּ֖וֹ מִמֶּ֑נּוּ וְאֶת־קׇדְשֵׁ֧י בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל לֹ֥א תְחַלְּל֖וּ וְלֹ֥א תָמֽוּתוּ׃ {פ}

ולא תשאו עליו חטא וגו'. הָא אִם לֹא תָרִימוּ תִּשְׂאוּ חֵטְא:

ולא תמותו. הָא אִם תְּחַלְּלוּ תָּמוּתוּ:

וְלָא תְקַבְּלוּן עֲלוֹהִי חוֹבָא בְּאַפְרָשׁוּתְכוֹן יָת שׁוּפְרֵיהּ מִנֵיהּ וְיָת קוּדְשַׁיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָא תְחַלְלוּן וְלָא תְמוּתוּן

ולא תשאו עליו חטא. טעמו כאשר תרימו לא תשאו עליו חטא ובתתכם מקדשו ממנו יהיו קדשי בני ישראל שמורים ואם לא תעשו כן תשאו חטא שעברתם על המצוה וחללתם קדשי בני ישראל בעבור שאכלתם אתם מקדשו:

לא תחללו - לאוכלם בטומאה.

ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו מאחר שתעשו כך אין כאן חלול קדשים שהרי חולין גמורים הם עשרים וארבע מתנות כהונה נתנו לכהנים י״‎ב בירושלים וי״‎ב בגבולים ומה אלו י״‎ב שבירושלים חטאת, אשם, זבחי שלמי צבור, עורות קדשים, לחם הפנים, שתי הלחם, עומר, שירי מנחות, מותר לוג שמן של מצורע, תרומת תודה, תרומת שלמים, ותרומת איל נזיר. ומה אלו י״‎ב שבגבולים תרומה גדולה, תרומת מעשר, חלה, בכורים, ראשית הגז, זרוע, לחיים, קיבה, בכור אדם, בכור בהמה טהורה, פטר חמור, חרמים, שדה אחוזה, גזל הגר אלו כ״‎ד מתנות כהונה. שלימא סדרא דפרשת קרח