וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֵ֚ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד קֶ֖צֶף עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

הפסוק מסכם את תכלית שמירת המשמרות: שמירת הקודש והמזבח כראוי מונעת קצף וכעס על בני ישראל. רש״י מסביר ש״ולא יהיה עוד קצף״ מלמד על קצף שכבר היה - כפי שנאמר בפרשה הקודמת ״כי יצא הקצף״, בעקבות מעשה קורח והמתלוננים. חזקוני מדגיש אף הוא שהמילה ״עוד״ מלמדת שכבר קצף בעבר, ולכן באה האזהרה למנוע הישנות. המסר המרכזי הוא ששמירה נכונה על גבולות העבודה במקדש איננה עניין טכני בלבד, אלא היא המונעת פורענות מכלל ישראל. הכהנים והלויים, בשמירתם, מגינים על העם כולו מפני הסכנה הרוחנית והפיזית הכרוכה בקרבה בלתי מורשית אל הקודש.