וַאֲנִ֗י הִנֵּ֤ה לָקַ֙חְתִּי֙ אֶת־אֲחֵיכֶ֣ם הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֶ֞ם מַתָּנָ֤ה נְתֻנִים֙ לַֽיהֹוָ֔ה לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

ה׳ מדגיש שהוא עצמו לקח את הלויים מתוך בני ישראל ונתנם מתנה לכהנים, לשם עבודת אוהל מועד. רש״י עומד על הביטוי ״לכם מתנה נתונים״: אפשר היה לחשוב שהם ניתנו לעבודת חולין של הכהנים, לכן נאמר ״לה׳״ - שהם מסורים לעבודת הקודש, לשמור משמרת גזברים ואמרכלים. חזקוני מוסיף באותו כיוון ש״לה׳״ פירושו שהלויים מסורים לשם שמים ולא לשירותם הפרטי של הכהנים. כך מבהיר הפסוק את מעמד הלויים: אמנם הם ניתנו לכהנים לסייע, אך מהותם היא נתונים לה׳ ולעבודתו, ולא עבדים לצרכים אישיים. המתנה כולה נועדה לקיום עבודת המשכן ולא לרווח פרטי.