זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃

זאת חקת התורה. לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר מַה הַמִּצְוָה הַזֹּאת וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ חֻקָּה - גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ (יומא ס"ז):

ויקחו אליך. לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ - פָּרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר:

אדמה תמימה. שֶׁתְּהֵא תְמִימָה בְּאַדְמִימוּת, שֶׁאִם הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת פְּסוּלָה (פרה פ"ב):

דָא גְזֵירַת אוֹרַיְתָא דִי פַקִיד יְיָ לְמֵימָר מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ תּוֹרְתָא סִמוּקְתָּא שְׁלֶמְתָּא דִי לֵית בָּהּ מוּמָא דְלָא סְלִיק עֲלַהּ נִירָא

זאת חקת. גם זאת הפרשה במדבר סיני נאמרה כאשר צוה השם וישלחו מן המחנה ובפסח היו טמאי מתים. ונסמכה זאת הפרשה בעבור שהיא לכהן:

פרה אדמה תמימה. שלא תהיה קטנה. אמר הגאון כי מי נדה כמו הדבש שיזיק לבעל המרה האדומה ויועיל לבעל הלחה ואין צורך:

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה - לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר: ״מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת?״ לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ ״חֻקָּה״, גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ט:ב׳) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (יומא סז). וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּעִנְיַן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ (ויקרא טז ח) מַה טַעַם לָאֻמּוֹת שֶׁיִּהְיוּ מוֹנִין אוֹתָנוּ בָּזֹאת יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁיְּכַפְּרוּ, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁיְּטַהֲרוּ כְּקָרְבָּנוֹת הַזָּב וְהַיּוֹלֶדֶת, כִּי מִפְּנֵי הֱיוֹתָהּ נַעֲשֵׂית בַּחוּץ יֵרָאֶה לָהֶם שֶׁהִיא נִזְבַּחַת לַשְּׂעִירִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. וְהָאֱמֶת שֶׁהִיא לְהַעֲבִיר רוּחַ טֻמְאָה וּשְׂרֵפָתָהּ כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ בַּחוּץ. וְטַעַם טֻמְאַת הַמֵּת בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ, כִּי הַנִּפְטָרִים בִּנְשִׁיקָה לֹא יְטַמְּאוּ מִן הַדִּין, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ: ״צַדִּיקִים אֵינָן מְטַמְּאִין״. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״, כְּלוֹמַר הַנֶּחְקֶקֶת מִן הַתּוֹרָה וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. עַל כֵּן הִיא פָּרָה וְהִיא אֲדֻמָּה מִמִּדַּת הַדִּין, וְנִתְּנָה לְאֶלְעָזָר לְהֵעָשׂוֹת לְפָנָיו אֲפִלּוּ עַל יְדֵי זָר, אֲבָל הַסְּגָן יִרְאֶה מַעֲשֶׂיהָ כְּדֵי שֶׁתֵּעָשֶׂה עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ בָּהּ מַחְשָׁבָה רָעָה כָּאֻמּוֹת וְהַשָּׂטָן. וְהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת תַּשְׁלוּם תּוֹרַת הַכֹּהֲנִים, וְנִכְתְּבָה כָּאן אַחַר מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה לוֹמַר שֶׁגַּם טָהֳרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי כֹּהֵן תִּהְיֶה. וְטַעַם ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה'״ כְּטַעַם ״וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'״ (שמות כד א), אוֹ הוּא כְּמוֹ מְסֹרָס: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר:

דַּבֵּר וְלֹא "דַּבְּרוּ", כִּי מֹשֶׁה הוּא הָעִקָּר:

וְטַעַם אֵלֶיךָ, שֶׁיַּעֲשׂוּ כֵן בַּמִּדְבָּר לִשְׁעָתָם, וְאַחֲרֵי כֵן (במדבר י״ט:י׳) יְצַוֶּה שֶׁתִּהְיֶה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר לְחֻקַּת עוֹלָם, שֶׁיַּעֲשׂוּ כֵן לְדוֹרוֹתָם. וְכֵן ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ״ וְגוֹ' (שמות כז כ), וְאַחֲרֵי כֵן ״חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם״ (שם פסוק כא). וְאָמַר וּנְתַתֶּם וְלֹא ״וְנָתַתָּ״ לְהַכְנִיס אַהֲרֹן עִמּוֹ לִכְבוֹדוֹ, כִּי שְׁנֵיהֶם יְצַוּוּ לְאֶלְעָזָר לִשְׁחֹט לְפָנָיו. אוֹ אָמַר וּנְתַתֶּם לָרַבִּים, עַכְשָׁיו וּלְדוֹרוֹת. וְהַטַּעַם כִּי אֶלְעָזָר הַשּׁוֹחֵט מִיַּד בֵּית דִּין יִקָּחֶנָּה, שֶׁיִּתְּנוּהָ לוֹ שֶׁתֵּעָשֶׂה בְּהֶכְשֵׁר וְעַל דַּעְתָּם, כְּעִנְיָן שֶׁשָּׁנִינוּ (פרה פ״ג מ״ה): וּמִי עֲשָׂאָן? הָרִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהַשְּׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא. שֶׁבַע מֵעֶזְרָא וְאֵילָךְ. וּמִי עֲשָׂאָן? שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל עָשׂוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם וְכוּ':

זאת חקת התורה - ולפנינו יפרש באיזו תורה הוא מדבר, דכתיב: זאת התורה אדם כי ימות באהל - כלומר: חקת התורה שאמר למשה זאת התורה.

פרה אדומה - צוה לקחת לעשות תורת טהרתו של אדם כי ימות באהל - להטהר בו, נוגע ונושא ומאהיל.

זאת חקת התורה חוק של הוריות טומאה ובאחד בניסן ביום שהוקם המשכן נאמרה לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרים לפסחיהם וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד וליכא. ואע״‎פ כן נכתב בה כאן לפי שהיו מהם טמאי מתים ממחלוקתו של קרח.

אשר צוה ה' לא מצינו היכן נתפרשה מצוה זו במקום אחר כמו שפי׳‎ למעלה בפרשת בא.

ויקחו אליך לפי שנאמר אתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם מגיד הכתוב שבגללן היא באה משלהם וכן כתיב ונתתם אתה אל אלעזר הכהן מתנה היא לו משל צבור.

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר. תַּרְתֵּי לֵאמֹר לָמָּה לִי, כִּי כְבָר נֶאֱמַר ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר״. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְוָה זוֹ דַּוְקָא שֶׁטַּעֲמָהּ נֶעְלָם מֵעֵין כָּל חַי, וְאוֹמְרִים מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם, וְאָמְרָה תּוֹרָה ״עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו״ וְיַטִּיל דֹּפִי בְּכָל הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר״, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לֵאמֹר וּלְהָשִׁיב לַמִּין הַנִּמְהָר שֶׁזֹּאת הַמִּצְוָה חֻקַּת הַתּוֹרָה, רוֹצֶה לוֹמַר חֹק הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עָלֵינוּ וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הַתֵּרוּץ לָנוּ, כָּךְ לְפֵרוּשׁ זֶה יִהְיֶה נֹסַח תֵּרוּץ זֶה אֶל הַמִּין הַמַּלְעִיג. לָכֵן נֶאֱמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״זֹאת חֻקַּת הַפָּרָה״, לְפִי שֶׁנֹּסַח זֶה הוּא תְּשׁוּבָה לַמִּינִים הַמּוֹנִים אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לָהֶם חֹק הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ הוּא, כִּי ״הַתּוֹרָה״ בִּמְקוֹם תֵּבַת ״הַמֶּלֶךְ״, כִּי מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ תֵּצֵא תּוֹרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁאֵין מִצְוָה זוֹ מִכְּלַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (ד ו) ״כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״, וְכָאן מַשְׁמָע אַדְּרַבָּה שֶׁמּוֹנִין עַל הַחֻקִּים, תְּשׁוּבָה לַדָּבָר כִּי יֵשׁ חֻקִּים שֶׁיָּכוֹל הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג טַעֲמָם זוּלַת שֶׁטַּעֲמָם נִסְתָּר מִכְּלַל הֶהָמוֹן וְנִגְלֶה הוּא לִיחִידֵי שְׂרִידֵי הַדּוֹר, וּפָרָה זוֹ טַעֲמָהּ נִסְתָּר מִכָּל אָדָם, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִשִּׂיג הַכֹּל חוּץ מִן הַפָּרָה שֶׁאָמַר עָלֶיהָ ״וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי״ (קהלת ז כג), לְפִיכָךְ הָאֻמּוֹת שֶׁשּׁוֹמְעִים חֹק הַפָּרָה לְבַד וַדַּאי מוֹנִין עָלֶיהָ. וּלְהַלָּן נֶאֱמַר ״אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״, כִּי הַשּׁוֹמְעִים כָּל הַחֻקִּים בִּכְלָל, וְיֵשׁ בָּהֶם חֻקִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טַעַם נִגְלֶה, אֲזַי הֵמָּה יְעִידוּן יַגִּידוּן גַּם עַל חֹק הַנֶּעְלָם כִּי יֵשׁ בּוֹ סוֹד וְיִתְלוּ הַחֶסְרוֹן בְּקוֹצֶר דַּעַת הַמַּשִּׂיג.

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ כוּ׳. מַה יְּקָר וּגְדוּלָּה נָתַן לְמֹשֶׁה בָּזֶה שֶׁתִּקָּרֵא הַפָּרָה עַל שְׁמוֹ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁאֵין מִצְוָה נִקְרֵאת כִּי אִם עַל שֵׁם הַגּוֹמְרָהּ, וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במד״ר יט ח) הַפָּרָה כַּפָּרָה עַל עֲוֹן הָעֵגֶל, תָּבוֹא הָאֵם וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁמֹּשֶׁה הִתְחִיל בְּכַפָּרָה זוֹ כְּשֶׁשָּׂרַף הָעֵגֶל וַיִּטְחֹן אוֹתוֹ דַּק לְעָפָר כָּךְ יִגְמֹר הַכַּפָּרָה, שֶׁגַּם הַגְּמָר יִקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְזֶה טַעַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילק״ש יתרו רס ח): כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר הֲלָכָה בְּשֵׁם אֱלִיעֶזֶר, פָּרָה בַּת שְׁתַּיִם עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, אָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא אֱלִיעֶזֶר זֶה מִיּוֹצְאֵי חֲלָצַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר״. (שמות יח ד) וּמַה רָאָה מֹשֶׁה עַל כָּכָה לְבַקֵּשׁ עַל דִּין זֶה שֶׁיֵּצֵא מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו יוֹתֵר מִכָּל סִתְרֵי תּוֹרָה הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת מִכָּל דּוֹר וָדוֹר וְדוֹרְשָׁיו דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו? אֶלָּא לְפִי שֶׁבְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל מָסַר מֹשֶׁה נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְחֵנִי נָא מִסִּפְרֶךָ״ (שמות לב לב), וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג יא): ״וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ״, עַל כֵּן רָצָה שֶׁגַּם בְּפָרָה זוֹ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, כִּי פָּרָה טַעֲמָהּ לְשָׁרֵשׁ אַחַר הָעֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הָעֶגְלָה עֲרוּפָה כַּפָּרָה עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּי בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל עָבְרוּ גַּם עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים בַּהֲרִיגַת חוּר, לָכֵן נֶאֱמַר: ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״, שֶׁגְּמַר מִצְוָה זוֹ תִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ.

וְיַעַן כִּי נֶאֱמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״חֻקַּת הַפָּרָה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַתּוֹרָה וְהַפָּרָה עִנְיָן אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג כב): ״זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי״, כָּךְ הַפָּרָה תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְטַעַם שְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא, כִּי חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָעוֹלָם וְכֻלָּם נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אַחַת (נדרים לח.), וְעַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהִשִּׂיג הָיָה לוֹ מָבוֹא לָבוֹא בְּסוֹד ה׳ לִדְרוֹשׁ הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר וּבְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ב ד): ״וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה״, מוֹנִים הַיְינוּ בְּפַעַמַיִם מ״ט, כִּי עַל יְדֵי זֶה אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתָיִם (תהלים יב ז), הַיְינוּ שֶׁבַע עַל שֶׁבַע. וְכֵן טַעַם הַפָּרָה נֶעֱלָם מֵעֵין כָּל חַי, אֲפִלּוּ מִשְּׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם״ (מלכים א׳ ה יא), וְלֹא נִגְלֵית כִּי אִם לְמֹשֶׁה עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהִשִּׂיג, כִּדְמַסִּיק בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי (תהלים יב תרנח): ״כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי פָּתַר קְרָא בְּפָרָשַׁת פָּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע פְּעָמִים שֶׁבַע: שֶׁבַע פָּרוֹת, שֶׁבַע הַזָּיוֹת, שֶׁבַע שְׂרֵפוֹת, שֶׁבַע כִּבּוּסִים, שִׁבְעָה טְמֵאִים, שִׁבְעָה טְהוֹרִים, שִׁבְעָה כֹּהֲנִים. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, חֲסֵרִים הֵם, אֱמוֹר לוֹ אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הָיוּ בִּכְלָל, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, מַה נָּפְקוּתָא יֵשׁ לָן בְּמִסְפָּר זֶה עַד שֶׁדָּרַשׁ עָלָיו פָּסוּק ״מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״, אֶלָּא וַדַּאי דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לִתֵּן טַעַם עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ (ילק״ש חקת יט תשנט): ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה״, לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה סוֹד פָּרָה וְלַאֲחֵרִים הִיא חֻקָּה. וְלָמָּה נֶעֶלְמָה מֵעֵין כָּל חַי, אֶלָּא לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה, וְזֶה רֶמֶז שֶׁאֵין לְזַקֵּק וּלְצָרֵף כָּל עִנְיָנָהּ כִּי אִם עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁלֹּא נִגְלוּ כִּי אִם לְמֹשֶׁה. עַל כֵּן הִיא לַאֲחֵרִים חֻקָּה וַאֲפִלּוּ לִשְׁלֹמֹה.

וּבָעֲקֵדָה הֵבִיא מִדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁהַפָּרָה בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה מִתְקַרְיָא, וּפֵרֵשׁ בָּזֶה מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ. וְאוֹמֵר אֲנִי כְּשֵׁם שֶׁהָאֵם מוֹשֶׁלֶת עַל הַבֵּן כָּךְ הַפָּרָה מָשְׁלָה בְּכָל חָכְמוֹת שְׁלֹמֹה, כִּי לֹא יוּכַל לָבוֹא בְּסוֹדָהּ. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״חֻקַּת הַתּוֹרָה״ כִּי אִם כָּאן וּבְפָרָשַׁת מַטּוֹת בְּהִלְכוֹת גִּעוּלֵי כֵּלִים בְּמֵי נִדָּה, לְפִי שֶׁטָּהֳרַת הַפָּרָה בִּכְלָלָהּ נִמְשְׁלָה לַתּוֹרָה בִּכְלָלָהּ עַל יְדֵי תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה שֶׁבָּהּ.

פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה. מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלְטִין הַמֶּלֶךְ, אָמְרוּ תָּבוֹא הָאֵם וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ (תנחומא חקת ח). לְפִי שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לְבַטֵּל אֵיזוֹ גִּדּוּל רָע אֵין דַּי בְּשֶׁיִכְרוֹת הָעֲנָפִים כָּל זְמַן שֶׁבָּאָרֶץ לֹא יָמוּת גִּזְעוֹ שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, כִּי סוֹפָהּ לַחֲזוֹר וְלִצְמֹחַ. אֲבָל בְּבִטּוּל הַשֹּׁרֶשׁ יִפְּלוּ גַּם הָעֲנָפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (עמוס ב ט): ״וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא דַּי בְּהַשְׁמָדַת הַפְּרִי לְבַד. לָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע״ז מה:): הָעוֹקֵר עֲבוֹדָה זָרָה צָרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ, רוֹצֶה לוֹמַר צָרִיךְ לַחֲקוֹר אֵיזוֹ סִבָּה גָּרְמָה לָהֶם לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי הַסִּבָּה הוּא הַשֹּׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וּבְבִטּוּל הַסִּבָּה יִפּוֹל הַמְּסֻבָּב דְּהַיְינוּ הַתּוֹלָדָה. וְהַסִּבָּה נִמְשְׁלָה לְאֵם הַמּוֹלֶדֶת הַתּוֹלָדָה, עַל כֵּן צִוָּה ה׳ עַל שְׂרֵפַת הַפָּרָה אֵם שֶׁל הָעֵגֶל, כְּדֵי שֶׁנִּלְמוֹד מִזֶּה דִּין הָעוֹקֵר עֲבוֹדָה זָרָה צָרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ וְאָז לֹא יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה. וּבְפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (ל יג) הֶאֱרַכְנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה, וְשָׁם מְבֹאָר שֶׁעִקַּר הַסִּבָּה הָיְתָה רוֹב כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לב.): אַתָּה גָּרַמְתָּ לָהֶם כוּ׳. וּלְפִי שֶׁהַזָּהָב הָאָדוֹם הָאָדוֹם הַזֶּה הֱבִיאָם לִידֵי מַעֲשֶׂה זֶה, עַל כֵּן יִקְחוּ פָרָה אֲדֻמָּה לִשְׂרוֹף וּלְבַטֵּל מַרְאֶה הָאָדוֹם הַזֶּה, וְזָהָב לֹא יִרְבֶּה לָהֶם עוֹד, וְאָז לֹא יָבוֹאוּ לִידֵי מַעֲשֶׂה כָּזֶה.

וְעִנְיָן עָמוֹק זֶה וְהַמָּשָׁל וְשִׁבְרוֹ הֶרְאָה ה׳ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כִּי הוּא גָּרַם טֻמְאַת הַמֵּת, לְפִי שֶׁבְּמַתַּן תּוֹרָה נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל חֵירוּת עַל הַלּוּחוֹת, חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת (שמו״ר מא ז), וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה לְבַטֵּל הַמָּוֶת לְגַמְרֵי, אֶלָּא עִנְיָן חֵירוּת זֶה הוּא דַוְקָא מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ כִּי אִם בִּנְשִׁיקָה עַל פִּי ה׳, וְאָז לֹא הָיוּ הַמֵּתִים טְמֵאִים, כִּי כָּל עִקַּר הַטֻּמְאָה שֶׁל הַמֵּתִים בָּאָה מִמִּיתָה שֶׁהִיא עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַבָּא מִסִּטְרָא דִמְסָאֲבָא, אֲבָל הַמֵּתִים בִּנְשִׁיקָה אֵין בָּהֶם שׁוּם צַד טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי בַּיּוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ אָמְרוּ שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם בָּטְלָה הַכְּהֻנָּה (כתובות קג:, ועיי״ש בתוספות) כִּי לֹא הָיָה שָׁם טֻמְאָה, עַל כֵּן הִתִּירוּ לַכֹּהֲנִים לְהִתְעַסֵּק בּוֹ. נִמְצָא שֶׁבְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, וּבָטְלָה הַטֻּמְאָה, וְעַל יְדֵי הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ חָזְרוּ לְקִלְקוּלָם וְהִשְׁלִיטוּ עֲלֵיהֶם הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. וְאִם כֵּן הָעֵגֶל גָּרַם טֻמְאַת הַמֵּת, עַל כֵּן תָּבוֹא הָאֵם וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ לְהָסִיר הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי אֵפֶר הַפָּרָה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כִּנָּה לְמִצְוָה זוֹ שֵׁם כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״זֹאת חֻקָּה״ וְגוֹ׳, אוֹ ״זֹאת חֻקַּת הַטֻּמְאָה״ אוֹ ״חֻקַּת הַטַּהֲרָה״, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שמות יב:מג) ״זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח״. וְאֵין לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצְרִיךְ טַהֲרַת אֵפֶר פָּרָה לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, כִּי לֹא כֵן מָצִינוּ לְרַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ (ברכות כב.) שֶׁאַדְרַבָּא אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וּלְכָל סְבָרוֹת רַזַ״ל (שם) אֲפִלּוּ לְהַמַּחְמִירִים בְּבַעֲלֵי קְרָיִין מִטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וְכוּ׳ מוֹדִים בִּטְמֵאֵי מֵת שֶׁמֻּתָּרִים בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה.

וְיִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק בַּתְרָא דְּנָזִיר (נזיר סא:), וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת, שֶׁאֵין הַכּוּתִי נַעֲשֶׂה טְמֵא מֵת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״שֶׁאִם נָגַע בַּמֵּת אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֶאֱהִיל עָלָיו הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁלֹּא נָגַע, הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִבְהֵמָה שֶׁנָּגְעָה״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְהִנֵּה הַהֶבְדֵּל שֶׁבּוֹ הוּרְמוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הַגּוֹיִם הוּא בְּאֶמְצָעוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזּוּלַת זֶה הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּמֵעַתָּה טָעַמְנוּ צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי אֵל בְּמַה שֶׁאָמַר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, פֵּרוּשׁ, חֻקָּה זוֹ שֶׁל הַטֻּמְאָה וּתְנָאֵי טַהֲרָתָהּ תְּסֻבַּב מֵהַתּוֹרָה, כִּי עַל יְדֵי שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר שֶׁהָרוּחָנִים הַשְּׁפָלִים תְּאֵבִים לְהִדָּבֵק בָּהֶם, לֶהֱיוֹתָם חֲטִיבָה שֶׁל קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה בְּחַיֵּיהֶם גַּם בְּמוֹתָם. בְּחַיֵּיהֶם - שֶׁבְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת אוֹ יַאֲהִילוּ עָלָיו וְכַדּוֹמֶה תִּדְבַּק בָּהֶם הַטֻּמְאָה שֶׁבַּמֵּת וְלֹא תַחְפּוֹץ לְהִפָּרֵד אִם לֹא בְּכֹחַ גָּדוֹל אֲשֶׁר חָקַק ה׳ בַּמִּצְוָה הָאֲמוּרָה בָּעִנְיָן שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה, וּבְמוֹתָם גַּם כֵּן תִּתְרַבֶּה הַטֻּמְאָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קיד:) בַּפָּסוּק ״אָדָם כִּי יָמוּת״ וְגוֹ׳ - יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִים בָּאֹהֶל וְאֵין אֻמּוֹת מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל.

וּכְבָר הִמְשַׁלְתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר עִנְיָן זֶה לִשְׁנֵי כֵּלִים שֶׁהָיוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַחַת מְלֵאָה דְּבַשׁ וְאַחַת מְלֵאָה זֶבֶל, וּפִנָּה אוֹתָם וְהוֹצִיאָם לַחוּץ מֵהַחֶדֶר. אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה דְּבַשׁ מִתְקַבְּצִים לָהּ כָּל הַזְּבוּבִים וְהָרְמָשִׂים, וְאוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה זֶבֶל, הֲגַם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָהּ קְצָת מֵהָרְמָשִׂים לֹא יִשְׁוֶה לְשֶׁל דְּבַשׁ. כְּמוֹ כֵן אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת, לִהְיוֹתוֹ מָלֵא קְדֻשָּׁה הַמְּתוּקָה וְהָעֲרֵבָה, בְּצֵאת הַנֶּפֶשׁ וְנִתְרוֹקֵן הַגּוּף, יִתְקַבְּצוּ הַקְּלִפּוֹת לְאֵין קֵץ שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה הַתְּאֵבִים תָּמִיד לְהִדָּבֵק בַּקְּדֻשָּׁה לֵהָנוֹת מֵהֶעָרֵב. וְלָזֶה יְטַמֵּא בְּאֹהֶל, וַאֲפִלּוּ אֶלֶף בָּתִּים מְקוֹרִים וְאַחַת פְּתוּחָה לַחֲבֶרְתָּהּ הַטֻּמְאָה תְּמַלֵּא כָּל הֶחָלָל הַמְּקוֹרֶה. מַה שֶׁאֵין כֵּן אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹתוֹ מְשֻׁלָּל מֵהַקְּדֻשָּׁה אֵין כָּל כָּךְ הִתְקַבְּצוּת הַטֻּמְאָה אֶלָּא חֵלֶק הַמֵּמִית הַנִּדְבָּק בַּגּוּף. וַאֲשֶׁר יְסוֹבֵב הַכֹּל הִיא הַתּוֹרָה.

וּבָזֶה מָצָאתִי נַחַת רוּחַ לָמָּה כְּשֶׁצִּוָּה ה׳ פֶּסַח בְּמִצְרַיִם, הִקְפִּיד ה׳ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד, דִּין עָרֵל וְצִוָּה לָמוּל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה יז,ג) בְּפָסוּק ״וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ״ וְגוֹ׳ - דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, וְהַשֵּׁנִי עַל דִּין בֶּן נֵכָר, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פט״ז) בְּפָסוּק ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם״ וְגוֹ׳ - מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁבָּזֶה יָצְאוּ מִכְּלַל בֶּן נֵכָר. וְעַל דִּין שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא הַטֻּמְאָה לֹא מָצִינוּ שֶׁהִקְפִּיד ה׳. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ (פסחים עז.) שֶׁהַפֶּסַח בָּא בְּטֻמְאָה בְּנִטְמָא צִבּוּר, עִם כָּל זֶה הָיָה ה׳ יָכוֹל לְצַוּוֹת קֹדֶם שֶׁיִּזָּהֲרוּ מִטֻּמְאַת מֵת וְלַעֲשׂוֹת מֹשֶׁה אֵפֶר פָּרָה, וְאֵין מַעְצוֹר לַה׳ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר בָּזֶה דְּחִיּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לִשְׁבָח, כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ טְמֵאֵי מֵת הֲגַם שֶׁנָּגְעוּ וְהֶאֱהִילוּ עַל הַמֵּת כִּי עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וְדָנוּ בָּהֶם אָז דִּין גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁשּׁוֹחֲטִין עָלָיו וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְטֻמְאָה שֶׁנִּטְמָא קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ בִּפְסָחִים (פסחים צב.) וּכְתָבוֹ הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת פֶּסַח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וּמָל וְטָבַל, אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַפֶּסַח, גְּזֵרָה דִּלְשָׁנָה הַבָּאָה יִהְיֶה טְמֵא מֵת וְיִטְבּוֹל לָעֶרֶב וְיֹאמַר אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא טָבַלְתִּי״ וְכוּ׳, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. מִמַּה שֶׁנָּתַן הַטַּעַם מִשּׁוּם גְּזֵרָה דִּלְשָׁנָה הַבָּאָה, מִזֶּה אַתָּה לָמֵד כִּי זוּלַת גְּזֵרָה זוֹ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְטֻמְאַת מֵת, וּכְמוֹ כֵן יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעָשׂוּ פֶּסַח מִצְרַיִם אֵין בָּהֶם דִּין טֻמְאַת מֵת, וְהוּא מַאֲמַר ה׳ ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ חֻקַּת הַתּוֹרָה, שֶׁאִם יְקַיְּמוּ מִצְוָה זוֹ, הֲגַם הֱיוֹתָהּ חֻקָּה בְּלֹא טַעַם, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיְּמוּ הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר, כִּי קִיּוּם הַמִּצְוָה בְּלֹא טַעַם יַגִּיד הַצְדָּקַת הָאֱמוּנָה וְהַסְכָּמַת הַנֶּפֶשׁ לְקַיֵּם כָּל מִצְוֹת הַבּוֹרֵא, וְזֶה לְךָ הָאוֹת. וְאוּלַי כִּי לְטַעַם זֶה רָצָה ה׳ שֶׁתִּתְמַסֵּר לָהֶם הַמִּצְוָה בְּדֶרֶךְ חֻקָּה.

אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר מַאֲמָר זֶה, וַהֲלֹא רוֹאַנִי כִּי ה׳ הוּא הַמְּצַוֶּה לֵאמֹר, שֶׁכֵּן אָמַר ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. עוֹד אָמְרוֹ לְשׁוֹן נִסְתָּר אֲשֶׁר צִוָּה וּפִי ה׳ הוּא הַמְדַבֵּר, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר״. עוֹד לָמָּה לֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר לֵאמֹר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וְחָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה לֵאמֹר. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִקְדִּים מַאֲמַר ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ קוֹדֶם מַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״דַּבֵּר וְגוֹ׳ זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״.

אָכֵן לְצַד שֶׁכָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה הֵם שִׂכְלִיּוֹת וְשִׁמְעִיּוֹת: שִׂכְלִיּוֹת - שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבָם, כְּגוֹן כִּבּוּד אָב וָאֵם, גְּנֵבָה, גְּזֵלָה, אוֹנָאָה, רְצִיחָה וְכַדּוֹמֶה. שִׁמְעִיּוֹת - שַׁבָּת כִּי בּוֹ שָׁבַת הַבּוֹרֵא, יוֹם טוֹב עַל הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לָנוּ בָּהֶם, עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹד זוּלַת אֱלֹהֵינוּ כִּי הוּא הַמּוֹצִיא אוֹתָנוּ וְגוֹ׳ וְכַדּוֹמֶה לָזֶה, וְזֶה הוּא טַעַם הַנִּגְלֶה. וְאֵין לְךָ מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁאֵין בָּהּ עוֹד סוֹדוֹת נֶעֱלָמִים הַנִּגְלִים לְמֹשֶׁה וּלְאָדָם רָאוּי הַמַּשִּׂיג לִקְנוֹת קִנְיַן הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים הַשְּׁנוּיִים בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים (אבות פ״ו), שֶׁאָז מְגַלִּין לוֹ רָזֵי הַתּוֹרָה שֶׁגִּלָּה ה׳ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וּמֹשֶׁה גַּם כֵּן גִּלָּה לְיִשְׂרָאֵל בְּנֵי דּוֹרוֹ סוֹדוֹת הַנִּסְתָּרִים וְטַעֲמֵי הַמִּצְוֹת וִיסוֹד כָּל דָּבָר.

וּבְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ צִוָּה ה׳ אֵלָיו שֶׁיִּסְתֹּם הַדְּבָרִים וְיֹאמַר לָהֶם הַדָּבָר בְּחֻקָּה בְּלֹא טַעַם, וְהוּא מַה שֶׁהֵעִיר אוֹתָנוּ בְּאָמְרוֹ וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, וּמַה הוּא הַמַּאֲמָר שֶׁצִּוָּה לוֹ לוֹמַר לָהֶם, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה פֵּרוּשׁ, מִצְוָה זוֹ הִיא חֻקַּת הַתּוֹרָה כֵּן צִוָּה ה׳ לֵאמֹר לָכֶם, וּכְאִלּוּ אָמַר הַכָּתוּב אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר לָכֶם הוּא זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. וּמִתּוֹךְ הַדְּבָרִים אַתָּה לָמֵד שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה דְּבָרִים מֻטְעָמִים בְּמִצְוָה זוֹ אֶלָּא שֶׁמַּה שֶׁצִּוָּה עָלָיו לֵאמֹר הוּא חֻקָּה, וּבָזֶה לֹא יִתְבָּעוּהוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לָהֶם טַעַם הַדָּבָר כֵּיוָן שֶׁה׳ צִוָּה עָלָיו לוֹמַר הַדָּבָר בְּחֻקָּה.

וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַדִּקְדּוּקִים. גַּם נִתְיַשֵּׁב לָמָּה לֹא הִקְדִּים מַאֲמַר ״דַּבֵּר״ וְגוֹ׳ לְמַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת״ וְגוֹ׳, כִּי מַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ הִיא מִצְוַת ה׳ עַל מִצְוָה שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁה׳ צִוָּה לוֹ שֶׁיֹּאמַר לָהֶם מִצְוָה זוֹ בְּחֻקָּה, וּמַאֲמַר ״דַּבֵּר״ בָּא עַל עִקַּר הַמִּצְוָה מִצְוַת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל. וּלְצַד שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הָעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּלֹא יְדִיעַת טַעְמָהּ וְסוֹדָהּ נֶחְשֶׁבֶת הַמִּצְוָה כְּגוּף בְּלֹא נְשָׁמָה, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, יִקְחוּ לְמַה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ וּמְכַוֵּן בַּדָּבָר לִהְיוֹתְךָ יוֹדֵעַ סוֹד הָעִנְיָן וּפְלָאָיו, וּבָזֶה תִּהְיֶה הַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית שְׁלֵמָה בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחְשָׁבָה הַצְּרִיכָה. וּכְפִי זֶה יְדֻיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְיִקְחוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בִּתְחִלַּת הַצִּוּוּי לָהֶם, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁמִּלְּבַד הַלְּקִיחָה עַצְמָהּ שֶׁיִּקְחוּ הַפָּרָה עוֹד יוֹסִיפוּ שֶׁיְּכַוְּנוּ בִּלְקִיחָתָהּ לְמַה שֶׁאֵלֶיךָ כָּאָמוּר.

וְאִם תֹּאמַר, תֵּנַח אוֹתָהּ פָּרָה שֶׁל אוֹתוֹ דּוֹר, פָּרָה שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא מִכֻּלָּן הֶעֱלִים ה׳ סוֹדָהּ אֶלָּא מִכְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לַמְּיֻחָדִים שֶׁהֵם אַהֲרֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נִמְסְרוּ סוֹדוֹתֶיהָ וְהֵם יִמְסְרוּ לַמְּיֻחָדִים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר יְכַוְּנוּ לְמַה שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה. וּמָצָאתִי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדבר רבה כאן) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ - לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַפָּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ יִהְיוּ נִקְרָאִים עַל מֹשֶׁה. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה עָשָׂה ה׳ שִׁנּוּי בְּמִצְוָה זוֹ מִכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְלִדְבָרֵינוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּדָּבָר כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.

אוֹ יֹאמַר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,ח) שֶׁאָמְרוּ שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִים אֶת יִשְׂרָאֵל: ״מַה מִצְוָה הִיא זוֹ״ וְכוּ׳, לָזֶה בָּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן וְאָמַר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לָאוּמּוֹת כְּשֶׁהֵן מְקַנְטְרִים אוֹתָם וְאוֹמְרִים לָהֶם: ״מַה מִצְוָה הִיא זֹאת״ וְכוּ׳, יֹאמְרוּ לָהֶם: ״חֻקָּה חָקַק ה׳ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵין אָנוּ מְהַרְהֲרִין אַחֲרָיו״. וּלְפִי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁהוּרְשָׁה מֹשֶׁה לוֹמַר לָהֶם טַעַם הַמִּצְוָה וְסוֹדָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַטַּעַם לָאוּמּוֹת כְּשֶׁיִּדְחֲקוּ אוֹתָם בְּדִבְרֵי קִנְטוּר: ״מַה מִצְוָה הִיא זֹאת וּמַה טַעַם יֵשׁ בָּהּ״?

פָרָה אֲדֻמָּה וְגוֹ׳. רוֹאֶה אֲנִי כִּי כָל סִימָנֶיהָ מוֹכִיחִים עַל הַדִּינִים: ״אֲדֻמָּה״ - כִּי הוּא זֶה סִימַן תִּגְבֹּרֶת הַדִּינִים, ״תְּמִימָה״ - בְּאֵין שֵׂעָר שָׁחוֹר, וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פרה ב,ה) שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת פּוֹסְלוֹת אוֹתָהּ, וְלֹא שְׂעָרוֹתֶיהָ לְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ קַרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ צְרִיכִים לִהְיוֹת אֲדֻמִּים, אֲבָל שְׁחוֹרוֹת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְבָנוֹת פּוֹסְלוֹת. ״אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל״ - כִּי הָעֹל יַמְתִּיק הַדִּינִים, בְּסוֹד מַאֲמָרָם (ברכות ה.) יִסּוּרִין מְמָרְקִין כָּל עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדִּינִים. גַּם שְׂרֵפָתָהּ בָּאֵשׁ הוּא בְּחִינַת הַדִּינִים, וּבְהִתְקַבְּצוּת הַדִּינִים בָּאֵפֶר יַעֲשׂוּ הַבְרָחָה לַטֻּמְאָה הַדְּבוּקָה בָּאָדָם מֵהַמֵּת, שֶׁגַּם הִיא אֵינָהּ אֶלָּא רְצוּעָה רָעָה מִצַּד יִסּוּרֵי הַמִּשְׁפָּט.

וְרָאִיתִי בְּסִפְרֵי זוּטָא (ספרי זוטא יט:ב), וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה: אֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיִקְחוּ וְגוֹ׳ פָרָה״ - וְלֹא עֶגְלָה, עַד כָּאן. וּלְפִי מַה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ הֵם בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט, יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר, כִּי שֵׁם פָּרָה יַגִּיד מִסְפָּר הַיָּדוּעַ לְמִסְפַּר בְּחִינַת הַדִּינִים כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, לָזֶה צִוָּה ה׳ שֶׁיִּקְנוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינַת מִסְפָּרָהּ מִסְפָּר אֲשֶׁר תְּכַוֵּן אֵלָיו. אֲבָל אִם יִקְנוּ עֶגְלָה, קוֹנִים דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ הַמִּסְפָּר אֲשֶׁר אָנוּ צְרִיכִין לוֹ, וַהֲגַם שֶׁמְּגַדְּלִין אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּקְרֵאת פָּרָה, אַף עַל פִּי כֵן יַקְפִּיד ה׳ עַל שְׁעַת הַקִּנְיָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹנִים דָּבָר שֶׁהַכַּוָּנָה בּוֹ שֶׁהֵם רפ״ה דִּינִים.