וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

אף השורף את הפרה מכבס בגדיו במים, רוחץ בשרו ונשאר טמא עד הערב. חזקוני מסביר לפי הפשט שכל העוסקים בפרה קודם השרפה אינם טעונים כיבוס בגדים, משום שעדיין אין טיבה של הפרה ניכר משאר הזבחים - שהרי גם הם טעונים שחיטה והזאה. עוד מבאר חזקוני מדוע הקדים הכתוב את טהרת המשליך לטהרת השורף: משום שגמר עבודתו של המשליך קודם לגמר עבודתו של השורף. הכלל החוזר כאן שוב הוא שהעיסוק בפרה המטהרת גורם טומאה לעוסק בה. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו.