בְּמִדְבַּר י״ט · ח׳

וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

אף השורף את הפרה מכבס בגדיו במים, רוחץ בשרו ונשאר טמא עד הערב. חזקוני מסביר לפי הפשט שכל העוסקים בפרה קודם השרפה אינם טעונים כיבוס בגדים, משום שעדיין אין טיבה של הפרה ניכר משאר הזבחים - שהרי גם הם טעונים שחיטה והזאה. עוד מבאר חזקוני מדוע הקדים הכתוב את טהרת המשליך לטהרת השורף: משום שגמר עבודתו של המשליך קודם לגמר עבודתו של השורף. הכלל החוזר כאן שוב הוא שהעיסוק בפרה המטהרת גורם טומאה לעוסק בה. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו.
מבוסס על חזקוני, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּדְמוֹקֵד יָתַהּ יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי בְּמַיָא וְיַסְחֵי בִשְׂרֵיהּ בְּמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והשרף אתה יכבס בגדיו לפי הפשט אין טעונים כבוס בגדים כל העוסקים בה קודם שרפה שעדיין אין טיבה ניכר משאר זבחים שהרי כמו כן כולם טעונים שחיטה והזיה. והקדים הכתוב טהרתו של משליך לטהרתו של שורף לפי שגמר עבודתו של משליך קודם גמר עבודתו של שורף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל