בְּמִדְבַּר כ׳ · י׳

וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה ואהרן מקהילים את הקהל אל פני הסלע, ומשה אומר: שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים. רש״י מבאר שזה אחד המקומות שהחזיק מועט את המרובה, שכל העם נכנס למקום קטן. עוד מבאר רש״י ש״המן הסלע הזה״ נאמר משום שלא הכירו את הסלע, שהלך וישב בין הסלעים כשנסתלקה הבאר. אבן עזרא מבאר ש״המן הסלע הזה נוציא״ פירושו שיש לנו כוח להוציא לכם מים ממנו. לשון ״המורים״ והשאלה הרטורית מבטאות את כעסו של משה על העם, ובהן רואים המפרשים חלק מנקודת החטא של מי מריבה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויקהלו וגו'. זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (בראשית רבה ה'):

המן הסלע הזה נוציא. לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהָלַךְ הַסֶּלַע וְיָשַׁב לוֹ בֵּין הַסְּלָעִים כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם מַה לָּכֶם מֵאֵי זֶה סֶלַע תּוֹצִיאוּ לָנוּ מַיִם? לְכָךְ אָמַר לָהֶם המרים - סַרְבָנִים, לְשׁוֹן יְוָנִי שׁוֹטִים, מוֹרִים אֶת מוֹרֵיהֶם, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עָלָיו נוֹצִיא לָכֶם מַיִם? (תנחומא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַכְנִישׁוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן יָת קְהָלָא לְקֳדָם כֵּיפָא וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמָעוּ כְעַן סַרְבָנַיָא הֲמִן כֵּיפָא הָדֵין נַפֵּיק לְכוֹן מַיָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

המן הסלע הזה. יש לנו כח להוציא לכם מים ממנו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם - חָלִילָה חָלִילָה שֶׁיִּהְיֶה הַתֵּימָה לִמְנִיעוּת, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ה׳ לֹא יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ כָּל דָּבָר מֵה׳, וְהוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ רָאוּ גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מִזּוֹ, וְאַף כִּי הוּא אֲשֶׁר נַעֲשָׂה כֵן עַל יָדוֹ פַּעַם אַחֶרֶת בַּצּוּר בְּחוֹרֵב. וְאָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים שֶׁיֵּשׁ תְּמִיהוֹת מִתְקַיְּמוֹת כְּמוֹ ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי״ (שמואל א ב כז), ״הֲרוֹאֶה אַתָּה״ (שמואל ב טו כז), ״הֲתִשְׁפֹּט״ (יחזקאל כב ב), ״הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״ (בראשית ג יא). אֲבָל ר״א כָּתַב: הֲמִן הַסֶּלַע יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְהוֹצִיא לָכֶם מִמֶּנּוּ מַיִם. יִרְצֶה לְפָרֵשׁ שֶׁאָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים בַּה׳ הָאוֹמְרִים "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה׳ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה", הֲמִן הַחַלָּמִישׁ הַזֶּה יִהְיֶה לָנוּ כֹּחַ בַּטֶּבַע שֶׁנּוֹצִיא אֲנַחְנוּ מִמֶּנּוּ מַיִם? רַק תַּכִּירוּ כִּי מֵאֵת ה׳ הוּא, כִּי הוּא אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְהֵבִיא אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהוּא אֲשֶׁר יְפַרְנֵס אֶתְכֶם בּוֹ. וְזֶה כְּטַעַם שֶׁאָמַר לָהֶן בַּמָּן: ״וִידַעְתֶּם כִּי ה׳ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות טז ו). וּלְפִי דַעְתִּי הַהֵ״א הַזּוֹ לִשְׁאֵלָה - ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מַיִם אִם לֹא״, כִּי הַכָּתוּב פַּעַם יְפָרֵשׁ בִּשְׁאֵלָה הֵן וָלָאו: ״הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן״ (במדבר י״ג:כ׳), ״הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא״ (דברים ח ב), וּפַעַם יַזְכִּיר הֵן לְבַדּוֹ: ״הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן״ (בראשית מג כט), ״הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר״ (שם כט ה), ״הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִנָּזֵר״ (זכריה ז ג). אֲבָל הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לָהֶם שְׁאֵלַת הַנִּסָּיוֹן, אָמַר: שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים, מַה תַּחְשְׁבוּן עַל ה׳ - הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה הֶחָזָק נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה אִם לֹא? הִפְלִיג בַּמּוֹרִים וְהִגִּיד כִּי הֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה, וְכַאֲשֶׁר יָרִיבוּ אֵלָיו הוּא מִפְּנֵי מַחְשַׁבְתָּם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם עִמָּהֶם לְהַפְלִיא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם… הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר? הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת?״ (תהלים עח יח-כ) וְכָךְ אָמְרוּ (אבות ה ד): עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ לְהַקב״ה בַּמִּדְבָּר. וּכְמוֹ הַשְּׁאֵלָה בְּמַחְשֶׁבֶת הַנִּשְׁאָל בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים: ״הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ״ (בראשית כד ה) - אִם רְצוֹנְךָ כֵּן, ״הֲנֵלֵךְ אֶל רָמוֹת גִּלְעָד אִם אֶחְדָּל״ (דהי״ב יח ה) - אִם עֲצָתְךָ כֵּן, אַף כָּאן - אִם מַחְשַׁבְתְּכֶם שֶׁנּוֹצִיא לָכֶם מַיִם מִזֶּה. וְכֵן דַּעְתִּי בְּ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי״, ״הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנַי״ (מלכים א כא כט), ״הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״, ״הֲתִשְׁפֹּט״ - כִּי כֻּלָּם שְׁאֵלוֹת, אֲבָל עִנְיָנָם לִשְׁאֹל בְּדָבָר מְפֻרְסָם שֶׁיּוֹדֶה בּוֹ הַנִּשְׁאָל עַל כָּרְחוֹ: אִם נִגְלֵיתִי לְבֵית אָבִיךָ וּבָחַרְתִּי בָכֶם - אִם יְדַעְתֶּם זֶה, וְלָמָּה תִּבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי? הֲלַה׳ תִּגְמְלוּ זֹאת הַגְּמוּלָה? וְכֵן אִם מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ אָכַלְתָּ וַתֵּבוֹשׁ וַתֵּחָבֵא, אוֹ לָמָּה תִּתְחַבֵּא? וּבַדֶּרֶךְ הַזֶּה הָאֲחֵרִים. אֲבָל ״הֲרוֹאֶה אַתָּה״ שְׁאֵלָה גְמוּרָה בְּדָבָר הַמְסֻפָּק - ״אִם יוֹעֵץ אַתָּה תָּשׁוּב אֶל הָעִיר״, כִּלְשׁוֹן ״רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן״ (כתובות קח קט). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית (א ד):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויאמר להם שמעו נא המורים - כמו שהמטה הזה שיש בו שקדים מוכיח שהוא - למשמרת לאות לבני מרי.

המן הסלע הזה נוציא לכם מים - בשעת הרמת ידו במטה - ויך בו את הסלע פעמים -אז אמר להם דרך כעס וחמה, סבורים אתם שמן הסלע הזה נוציא לכם מים?! ומספק אמר משה כן, שטעה במה שאמר לו הקב"ה: קח את המטה - ולא האמין שבדיבורו עם הסלע יוציא ממנו מים אלא בהכאת המטה, כמו שעשה ברפידים. ומה שאמר לו הקב"ה: ודברתם אל הסלע - היה סבור שזו היא דבור הסלע הנאמר במטה, ולכך הכה פעמים בסלע כעין חימה וכעס ומספק אם יוציא מים הרי טוב ואם אין, אדבר אל הסלע אחרי כן. והקב"ה הסכים על ידי משה לצאת ע"י הכאתו ואף על פי כן נענש, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים, וזהו שאמר הקב"ה: יען לא האמנתם בי להקדישנו - על ידי דבוריהם אל הסלע. לפי שהוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. ולפי שידעתי אני המפרש, שמשה רבינו לא היה כי אם שוגג לעבור על דברי הקב"ה, לפיכך אני זקוק לפרש כי משה רבינו טעה כמו שפירשתי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

המן הסלע הזה נוציא לכם מים ישראל סברו כמשמעו, כלומר איך יוכל להיות שסלע זה יוציא לכם מים ומשה רצה לומר ההייתם סבורים שמן הסלע הזה נוציא לכם מים כמו שנעשה, ולכך הקפיד הקב״‎ה, שהיה לו לפרש דבריו שידעו הכל בפירוש שהקב״‎ה נותן להם מים והוא לא דקדק בלשונו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל