פעמים. לְפִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה לֹא הוֹצִיא אֶלָּא טִפִּין, לְפִי שֶׁלֹּא צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַכּוֹתוֹ, אֶלָּא "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע", וְהֵמָּה דִּבְּרוּ אֶל סֶלַע אַחֵר וְלֹא הוֹצִיא, אָמְרוּ, שֶׁמָּא צָרִיךְ לְהַכּוֹתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִכִּיתָ בַצּוּר" (שמות י"ז), וְנִזְדַּמֵּן לָהֶם אוֹתוֹ סֶלַע וְהִכָּהוּ (תנחומא):
וַאֲרֵם משֶׁה יָת יְדֵיהּ וּמְחָא יָת כֵּיפָא בְּחוּטְּרֵיהּ תְּרֵין זִמְנִין וּנְפָקוּ מַיָא סַגִיאֵי וּשְׁתִיאַת כְּנִשְׁתָּא וּבְעִירְהוֹן
ויך את הסלע במטהו פעמים המליצה שפרש״י קצרה היא, והכי קאמר, לפי שבמכה ראשונה לא הוציא אלא טפין לפי שלא צוה הקב״ה להכותו אלא ודברתם אל הסלע כשראו שלא הוציא אלא טיפין כסבורים היו שלא היה אותו שנצטוו עליו והרגישו בעצמן שלא היה להם להכות אלא לדבר והלכו ודברו אל סלע אחר וחשבו עליו שהוא אותו שנצטוו ולא הוציא מימיו אמרו שמא צריך הוא להכותו כבראשונה כשיצאו ישראל ממצרים שנאמר והכית בצור ונזדמן להם אותו סלע שנצטוו עליו והכהו פעם שניה.
בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. טַעַם שְׁתֵּי פְּעָמִים - כְּעֶבֶד שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת אֲדוֹנוֹ בִּזְרִיזוּת גְּדוֹלָה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לד:) דָּרְשׁוּ דְּרָשׁוֹת, וּכְפַטִּישׁ וְגוֹ׳.
