קַ֚ח אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וְאֶת־אֶלְעָזָ֖ר בְּנ֑וֹ וְהַ֥עַל אֹתָ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃

ה׳ מצווה את משה לקחת את אהרן ואת אלעזר בנו ולהעלותם אל הר ההר. רש״י מבאר שהציווי ״קח את אהרן״ נאמר בדברים של ניחומים - אמור לו: אשריך שתראה כתרך נתון לבנך, מה שאיני זכאי לכך. הבאת אלעזר יחד עם אהרן נועדה להעברת הכהונה הגדולה מן האב אל הבן על ההר. אונקלוס מתרגם ״והעל אותם״ - ״ואסיק יתהון״. הציווי מנוסח בעדינות ובנחמה, כדי להקל על אהרן את הידיעה על מותו הקרב. יש בהעברת הכהונה לבנו בחייו משום נחמה מיוחדת, שכן הכהונה נשמרת בשושלת ואינה פוסקת.