וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֑ה וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶל־הֹ֣ר הָהָ֔ר לְעֵינֵ֖י כׇּל־הָעֵדָֽה׃

משה עושה כאשר ציווה ה׳, ועולים אל הר ההר לעיני כל העדה. רש״י מבאר ש״ויעש משה״ מלמד שאף על פי שהדבר קשה לו, לא עיכב. עשיית משה כמצווה, אף שמדובר במות אחיו האהוב, מבטאת את גדלות צייתנותו לה׳ גם ברגע הכואב ביותר. העלייה נעשתה לעיני כל העדה, כדי שהכל יידעו וייווכחו במעבר הכהונה ובמיתת אהרן, ולא יהיה מקום לספק. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפומביות של המעמד חשובה כדי לבסס את מעמדו של אלעזר ככהן הגדול החדש בעיני כל ישראל, ולמנוע כל ערעור על ירושת הכהונה.