וַיֵּ֙שֶׁב֙ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּאֶ֖רֶץ הָאֱמֹרִֽי׃

וישב ישראל בארץ האמורי. פסוק זה הוא סיכום קצר, המציין שישראל התיישבו בארץ האמורי לאחר ניצחונם על סיחון. אונקלוס מתרגם כפשוטו, ״ויתב ישראל בארע אמוראה״. אף שהפסוק תמציתי, הוא מבטא את המשמעות המעשית של כל המלחמה: לא רק ניצחון צבאי, אלא התיישבות של קבע בארץ שנכבשה. ישיבת ישראל בארץ האמורי מסמנת את תחילת האחיזה הקבועה בעבר הירדן המזרחי, שתהפוך לנחלת חלק מן השבטים. הפסוק משמש מעבר אל תיאור הכיבושים הנוספים - יעזר וארץ הבשן של עוג - שיבואו בפסוקים הבאים.