כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃

כי לא נחש ביעקב. כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין בָּהֶם מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים:

כעת יאמר ליעקב וגו'. עוֹד עָתִיד לִהְיוֹת עֵת כָּעֵת הַזֹּאת אֲשֶׁר תִּגָּלֶה חִבָּתָן לְעֵין כֹּל, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין לְפָנָיו וּלְמֵדִים תּוֹרָה מִפִּיו וּמְחִצָּתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְהֵם יִשְׁאֲלוּ לָהֶם מה פעל אל? וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ל') "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ". דָּ"אַ - יאמר ליעקב אֵינוֹ לְשׁוֹן עָתִיד אֶלָּא לְשׁוֹן הֹוֶה, אֵינָן צְרִיכִין לִמְנַחֵשׁ וְקוֹסֵם, כִּי בְכָל עֵת שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל הַקָּבָּ"ה וּמַה גְּזֵרוֹתָיו בַּמָּרוֹם, אֵינָן מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים אֶלָּא נֶאֱמַר לָהֶם עַל פִּי נְבִיאֵיהֶם מַה הִיא גְזֵרַת הַמָּקוֹם, אוֹ אוּרִים וְתֻמִּים מַגִּידִים לָהֶם (תנחומא); וְאֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם כֵּן:

אֲרֵי לָא נַחֲשַׁיָא צָבָן דְיִיטַב לִדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא קְסָמַיָא רְעַן בִּרְבוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל כְּעִדַן יִתְאַמַר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מָה עֲבַד אֱלָהָא

כעת יאמר ליעקב. כעת הזאת והטעם בכל עת יאמר להם בלי דעת נחוש:

מה פעל אל. מה יפעל אל ומלת עבר בעבור היות כל דבר נגזר ואם הוא לעתיד כבר נגזר בתחלה וזה יאמר לישראל בדרך נבואה שהוא האמת:

ליעקב ולישראל. דבר כפול בנבואה וכן מראש שניר וחרמון:

כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב - אֵינָם צְרִיכִים לְנַחַשׁ וְקֶסֶם שֶׁיֹּאמַר לְיַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל וּמַה גְּזֵרוֹתָיו בַּמָּרוֹם, אֵינָם מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים אֶלָּא נֶאֱמַר לָהֶם עַל פִּי נְבִיאִים מַה גְּזֵרַת הַמָּקוֹם, אוֹ אוּרִים וְתוּמִּים מַגִּידִים לָהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ג:כ״ג). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ קוֹסֵם וּבָלָק שָׁלַח לוֹ, כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ בִּקְסָמֶיךָ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר בָּהֶם יוּאָר (במדבר כ״ב:ו׳), וְשָׁלַח לוֹ קְסָמִים, עַל כֵּן אָמַר לוֹ אֵין נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לָהֶם וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל מַזִּיק אוֹ מוֹעִיל, כִּי בְּכָל עֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל בָּהֶם, כִּי מִפִּי עֶלְיוֹן תֵּצֵא לָהֶם הָרָעוֹת וְהַטּוֹב. לוֹמַר כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, אֵינָם בְּמֶמְשֶׁלֶת שָׂרִים וְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם שֶׁיַּזִּיק לָהֶם אָדָם בְּקֶסֶם וְנַחַשׁ כַּגּוֹיִם. וְזֶה כַּאֲשֶׁר אָמַר מֹשֶׁה ״אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, וְאֶתְכֶם לָקַח ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה״ (דברים ד יט כ) כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח כה):

(ולמה שוכן אתם ומחבב אותם?) - כי לא נחש ביעקב וגו' - אינם מעוננים וקוסמים כמונו ולא שואלין אוב וידעוני, אלא - כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל - מתוך ששכינה ביניהם אומרים להם הנביאים ליעקב ולישראל היום מה פעל וגזר הקב"ה לימים הבאים ואינם צריכים נחש וקסם.

כעת יאמר - מה שעתיד לבא בעת אחת מן הרבה ימים ושנים יאמר להם על ידי נביא וכן כל כעת מדבר בעתידות. כדכתיב באשת מנוח: לו חפץ ה' להמיתנו (עכשיו) לא לקח מידינו עולה ומנחה וכעת לא השמיענו כזאת - לידת הבן שהודיענו שתהיה כעת לשנה הבאה לא השמיענו. אלא ודאי נחיה ויתקיים לנו בן, שאם היינו מתים האיך יהיה לנו בן לשנה הבאה. וכן: כעת חיה את חובקת בן.

כי לא נחש ביעקב לשון נחשתי ויברכני כי נחש ינחש בו, אתה אמרת לך נא אתי אל מקום אחר אין שום ניחוש ואין שום נסיון מועיל ביעקב ואין שום קסם מועיל בישראל לקללם.

כעת יאמר ליעקב לשנה הבאה לאחר עברם את הירדן כעת הזאת יאמר ליעקב, על יעקב ועל ישראל, כמה פעולות פעל הקב״‎ה עם אלו דוגמא מה רבו מעשיך שהוא כמו כמה רבו.

כעת כמו אשוב אליך כעת חיה.

ליעקב ולישראל על יעקב ועל ישראל כמו אמרי לי אחי הוא ומה שהזכיר יעקב לפי שהיתה מטתו שלמה מה שאין כן באברהם ויצחק.