וַיָּ֣שׇׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכׇל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃

בלעם שב אל בלק ומוצאו ניצב על עולתו, הוא וכל שרי מואב. אונקלוס מתרגם כפשוטו שבלעם שב ומצא את בלק עומד על עולתו עם כל שרי מואב. הפסוק מתאר את המעמד: בלק ממתין בציפייה סביב הקורבנות, בחברת כל שרי מואב, כדי לשמוע את הקללה המקווה. עמידתו של בלק ״על עולתו״ מבטאת את תקוותו שהקורבנות יביאו לתוצאה הרצויה. הזכרת ״כל שרי מואב״ מלמדת שכל מעמד הנכבדים נכח בציפייה, מה שמגביר את המתח לקראת דברי בלעם. אולם הקורא כבר יודע שה׳ שם דבר בפי בלעם, ולכן העמידה הדרוכה של בלק ושריו עתידה להסתיים באכזבה, שכן מפי בלעם תצא ברכה ולא קללה, בניגוד גמור לכוונתם ולציפיותיהם.