הכתוב עובר למנות את בני שמעון למשפחותם: נמואל, ימין, יכין. אבן עזרא מבאר שאין לבקש דקדוק מדויק בשמות המשפחות, שכן לעיתים משתנה שם המשפחה מעט משם ראש המשפחה, ומביא דוגמאות לשינויים כאלה. הוא מעיר על סדר חניית השבטים ומבאר את מקומו של שמעון. חזקוני מוסיף שהשם ״נמואל״ הוא ״ימואל״ שנזכר בין יורדי מצרים, כלומר אותו אדם בשינוי שם. הפסוק פותח את מניין שבט שמעון, שמספרו ירד באופן דרמטי לעומת המפקד הראשון, ככל הנראה בשל מגפת פעור שבה נהרגו רבים משבט זה בעקבות מעשה זמרי הנשיא. השינויים בשמות המשפחות מלמדים על מסורת הייחוס לאורך הדורות.
הימיני. אל תבקש דקדוק בשמות וכן מן פוני ומן לשפופם השופמי לימנה משפחת הימנה ואיננו הימיני כמו מן בריעה בריעי וחגי ושוני חסר יו"ד היחס או זה יו"ד היחס ושל השם חסר והוא הנכון ואחר ראובן שמעון וגד החונים עליו רק מנשה קודם אפרים ובמדבר סיני הפוך והנכון שזה בעבור מספרם כי בני אפרים יוסיפו על בני מנשה במדבר סיני שמונת אלפים ושלשת מאות ובערבות מואב יוסיפו בני מנשה על בני אפרים עשרים אלף ומאתים וכן זכר למשפחות חמשה בנים לבנימין והם בכר וגרא ונעמן וראש וארד: