אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת הַשִּׁמְעֹנִ֑י שְׁנַ֧יִם וְעֶשְׂרִ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ {ס}

הכתוב מסכם את משפחות שבט שמעון וקובע את מספרם: שניים ועשרים אלף ומאתיים. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, אלה זרעית שמעון עשרים ושניים אלף ומאתיים. הפסוק חותם את מניין שבט שמעון, שמספרו ירד באופן החד ביותר מבין כל השבטים לעומת המפקד הראשון במדבר סיני, שבו נמנו יותר מחמישים ותשעה אלף. הירידה העצומה מיוחסת בדרך כלל למגפת בעל פעור, שבה נהרגו עשרים וארבעה אלף, ורבים מהם היו משבט שמעון שנגרר אחר זמרי נשיאם. כך מבליט המספר את המחיר הכבד ששילם השבט על חטא פעור, ומדגיש את השלכות המעשה על עתידו של השבט בארץ.