בְּמִדְבַּר כ״ו · ה׳

רְאוּבֵ֖ן בְּכ֣וֹר יִשְׂרָאֵ֑ל בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכתוב מתחיל את מניין השבטים בראובן בכור ישראל, ומונה את משפחותיו: חנוך משפחת החנוכי, ופלוא משפחת הפלואי. רש״י מבאר שהאומות היו מבזות את ישראל ואומרות שהמצרים שלטו באמותיהם, ולכן הטיל הכתוב את אות ה' לפני שם המשפחה ואות יו״ד אחריו, לומר שה' מעיד עליהם שהם בני אבותיהם באמת. הרמב״ן מבאר שאולי כשנחלקה הארץ לשבטים על פי חכמים, נטל שבט המועט חלק כשבט המרובה, וכך נחלקה לבתי אבות. הפסוק פותח את מבנה המניין השבטי, שבו כל שבט נחלק למשפחותיו על שם בני יעקב, ומדגיש את ייחוסם הטהור של ישראל.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

משפחת החנכי. לְפִי שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מְבַזִּין אוֹתָם וְאוֹמְרִים מָה אֵלּוּ מִתְיַחֲסִין עַל שִׁבְטֵיהֶם? סְבוּרִים הֵם שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ הַמִּצְרִיִּים בְּאִמּוֹתֵיהֶם? אִם בְּגוּפָם הָיוּ מוֹשְׁלִים, קַל וָחֹמֶר בִּנְשׁוֹתֵיהֶם, לְפִיכָךְ הִטִּיל הַקָּבָּ"ה שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם - ה"א מִצַּד זֶה וְיוֹ"ד מִצַּד זֶה - לוֹמַר, מֵעִיד אֲנִי עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְזֶה הוּא שֶׁמְּפֹרָשׁ עַל יְדֵי דָוִד (תהילים קכ"ב) "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" - הַשֵּׁם הַזֶּה מֵעִיד עֲלֵיהֶם לְשִׁבְטֵיהֶם, לְפִיכָךְ בְּכֻלָּם כָּתַב הַחֲנֹכִי, הַפַּלֻּאִי, אֲבָל בְּיִמְנָה לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר "מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנִי" לְפִי שֶׁהַשֵּׁם קָבוּעַ בּוֹ - יוֹ"ד בָּרֹאשׁ וה"א בַּסּוֹף (ילקוט שמעוני):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

רְאוּבֵן בּוּכְרָא דְיִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ זַרְעִית חֲנוֹךְ לְפַלוּא זַרְעִית פַּלוּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי - אוּלַי כַּאֲשֶׁר נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ לַשְּׁבָטִים עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב״ב קכב) וְנָטַל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן הַמּוּעָט כְּשֵׁבֶט יְהוּדָה הַמְרוּבֶּה חֵלֶק כְּחֵלֶק, כָּךְ נִתְחַלְּקָה לְבָתֵּי אָבוֹת לְיוֹרְדֵי מִצְרַיִם, וְעָשׂוּ מִנַּחֲלַת רְאוּבֵן ד' חֲלָקִים, וְהָיָה חֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֲנוֹכִי כְּחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַפַּלּוּאִי וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁווֹת בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלוֹתָם. וְזֶה טַעַם הַמִּנְיָן הַזֶּה שֶׁיִּמְנוּ הַמִּשְׁפָּחָה לְיוֹרְדֵי מִצְרַיִם וְלֹא יַזְכִּיר "לְגֻלְגְּלוֹתָם", וְאַף עַל פִּי שֶׁיַּזְכִּיר מִסְפָּרָם בִּכְלָל. וּמַה שֶׁאָמַר ״לָרַב תַּרְבּוּ נַחֲלָתוֹ״ (במדבר כ״ו:נ״ד) בִּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁנָּטְלוּ אִישׁ לְפִי פְקוּדָיו לְגֻלְגְּלוֹתָם. וּמִפְּנֵי זֶה יַזְכִּיר בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲלוּקַּת הָאָרֶץ "לְמִשְׁפְּחוֹתָם", ״וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחוֹתָם״ (יהושע טו א), וְכֵן בְּכֻלָּם. אוֹ יִהְיֶה טַעַם "לְמִשְׁפְּחוֹתָם" לְכָל מִשְׁפְּחוֹת הַשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁחָלְקוּ הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחוֹתָם וְכָל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה הָיָה חֶלְקָם בְּמָקוֹם אֶחָד וְלֹא תִתְעָרֵב בְּמִשְׁפָּחָה אַחֶרֶת, וְהוּא הַנָּכוֹן בְּעֵינַי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

משפחת הפלאי משפחתו לא נתקימה רק בנמואל בן בנו שהרי אחיו נבלעו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני במדבר תשע״ג) אָמְרוּ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַב אִידִי, הֵ״א בְּרֵישׁ דְּתֵבוֹתָא וְיוֹ״ד בְּסוֹפָהּ - יָ״הּ מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וּמַה טַעַם? ״שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן.

וְרָאִיתִי לָתֵת טַעַם לָמָּה נִקְבַּע בָּהֶם הַשֵּׁם שֶׁלֹּא כְּסִדְרוֹ, הֵ״א בַּתְּחִלָּה וְיוֹ״ד בַּסּוֹף, בְּהַקְדִּים דִּבְרֵיהֶם זַ״ל (תיקונים י׳) כִּי כְּלָלוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם מִכִּסֵּא כְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר יִקָּרֵא הֵיכַל קָדְשׁוֹ וְיִתְכַּנֶּה בְּשֵׁם אדנ״י, וּכְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ מֵאַנְשֵׁי אֱמֶת (טור שולחן ערוך אורח חיים סימן ה׳) כִּי יִתְחַיֵּב כָּל הַמּוֹצִיא מִפִּיו הַזְכָּרַת הַשֵּׁם לְכַוֵּן לָאוֹתִיּוֹת הַמֻּזְכָּרוֹת בְּפִיו וְהַנֶּעֱלָמוֹת בְּמַחְשָׁבָה, הַמֻּזְכָּרוֹת שֵׁם אדנ״י, וְהַנֶּעֱלָמוֹת שֵׁם הוי״ה, גַּם יְכַוֵּן לְשִׁלּוּב הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהוּא סוֹד ״ה׳ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ״ (תהילים י״א:ד׳), וּמֵעַתָּה בְּהִשְׁתַּלֵּב שְׁנֵי שֵׁמוֹת יַעַמְדוּ יַחַד שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת ה׳ י׳, הֵ״א קוֹדֶם לְיוֹ״ד, וְהֵם הָאוֹתִיּוֹת הַנִּרְשָׁמוֹת בְּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַחֲנֹכִי הַפַּלֻּאִי, שֶׁקּוֹדֶמֶת הֵ״א לְיוֹ״ד שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת חוֹתָם ה׳ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, וְיִבָּנֶה מִשְּׁנֵיהֶם שֵׁם י״ה הָרָמוּז בְּמַאֲמַר ״שִׁבְטֵי יָהּ״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל