אֵ֗לֶּה פְּקוּדֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וָאָ֑לֶף שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃ {פ}

הכתוב מסכם את מניין כל בני ישראל: שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלושים. חזקוני מבאר שמניין זה מועט ממניין המדבר סיני באלף שמונה מאות ועשרים, ומבאר שאם היה כאן יותר היו אומרים עכשיו שאנו מרובים לכבוש הארץ, ואם היו מעטים היו אומרים לא נוכל לכובשה, ולכן לא רצה ה' שירבה מניין זה על שבמדבר סיני. הפסוק נותן את הסיכום הכולל של כל שבטי ישראל למעט לוי, ומגלה מספר קרוב מאוד למפקד הראשון. פירוש חזקוני מלמד על השגחה מיוחדת: המספר נשמר קרוב לקודם כדי שלא ייתלה כיבוש הארץ בכוח האדם, אלא בעזרת ה'. כך מבליט הסיכום שהניצחון תלוי באמונה ולא במספרים.