בְּמִדְבַּר כ״ז · ט״ו

וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃

במילים פשוטות

משה דיבר אל ה', לאמור. רש״י מבאר שהדבר בא להודיע את שבחם של צדיקים, שכשנפטרים מן העולם מניחים את צורכם ועוסקים בצורכי ציבור. הוא מבאר ש״לאמר״ פירושו שמשה אמר לה' שישיבנו אם הוא ממנה להם פרנס אם לאו. אור החיים מבאר שלשון הדיבור מגיד על מענה קשה, ומעורר קושי מדוע אמר הכתוב לשון דיבור כלפי ה'. הפסוק פותח את בקשת משה למנות מנהיג לישראל. הביאורים מבליטים את גדולת משה, שבשומעו על מותו הקרב לא דאג לעצמו ולבניו, אלא לצורכי הציבור, שיהיה להם מנהיג ראוי שינהיגם לאחר מותו. כך מלמד הפסוק על מסירות נפשו של משה למען העם, שהעמיד את דאגת הכלל לפני כל עניין אישי, אף ברגעיו האחרונים כמנהיג.
מבוסס על רש״י, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וידבר משה אל ה' וגו'. לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים, כְּשֶׁנִּפְטָרִים מִן הָעוֹלָם מַנִּיחִים צָרְכָּן, וְעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר (ספרי):

לאמר. אָמַר לוֹ, הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְמַנֶּה לָהֶם פַּרְנָס אִם לָאו (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמַלִיל משֶׁה קֳדָם יְיָ לְמֵימָר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ לֵאמֹר. הִנֵּה לְמָה שֶׁקָּדַם לָנוּ מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁלְּשׁוֹן דִּבּוּר יַגִּיד עַל מַעֲנֶה קָשֶׁה, כְּפִי זֶה לָמָּה אָמַר הַכָּתוּב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳ שֶׁאֵין זֶה מֵהַמּוּסָר? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ לֵאמֹר שֶׁאֵין לָהּ מַשְׁמָעוּת בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ. וְאֶפְשָׁר כִּי מֹשֶׁה בָּא בְּטַעֲנַת מִשְׁפָּט לְבַל יָמוּת, וְלֹא לְמָה שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר מַאֲמָרָיו, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן דִּבּוּר. וּלְפִי שֶׁבְּמַאֲמַר מֹשֶׁה הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן אֵינָם אֶלָּא דִּבְרֵי חִבָּה וְרַחְמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל, אֵין תַּכְלִית הַדְּבָרִים עוֹמֵד בַּנֶּאֱמָר אֶלָּא בַּמִּתְחַיֵּב מֵהַמַּאֲמָר, שֶׁהוּא מְנִיעַת הַמִּיתָה מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל