וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ לֵאמֹר. הִנֵּה לְמָה שֶׁקָּדַם לָנוּ מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁלְּשׁוֹן דִּבּוּר יַגִּיד עַל מַעֲנֶה קָשֶׁה, כְּפִי זֶה לָמָּה אָמַר הַכָּתוּב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳ שֶׁאֵין זֶה מֵהַמּוּסָר? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ לֵאמֹר שֶׁאֵין לָהּ מַשְׁמָעוּת בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ. וְאֶפְשָׁר כִּי מֹשֶׁה בָּא בְּטַעֲנַת מִשְׁפָּט לְבַל יָמוּת, וְלֹא לְמָה שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר מַאֲמָרָיו, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן דִּבּוּר. וּלְפִי שֶׁבְּמַאֲמַר מֹשֶׁה הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן אֵינָם אֶלָּא דִּבְרֵי חִבָּה וְרַחְמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל, אֵין תַּכְלִית הַדְּבָרִים עוֹמֵד בַּנֶּאֱמָר אֶלָּא בַּמִּתְחַיֵּב מֵהַמַּאֲמָר, שֶׁהוּא מְנִיעַת הַמִּיתָה מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר.