וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה עֹלָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם וְאַ֣יִל אֶחָ֑ד וְשִׁבְעָ֤ה כְבָשִׂים֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃

ה' מפרט את מוסף חג המצות: והקרבתם אישה עולה לה', פרים בני בקר שניים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים יהיו לכם. רש״י מבאר שהפרים כנגד אברהם שנאמר ״ואל הבקר רץ אברהם״, האילים כנגד אילו של יצחק, והכבשים כנגד יעקב שנאמר ״והכשבים הפריד יעקב״. חזקוני מבאר ש״תמימם יהיו לכם״ מלמד שאם יהיו בעלי מומין הרי אתם מחללין שבת בשחיטתן. הפסוק מפרט את מוסף חג המצות, הזהה במבנהו למוסף ראש חודש. הביאורים מלמדים על רמז בבחירת סוגי הבהמות, המזכירים את שלושת האבות. הקפדת התורה על בהמות תמימות מבליטה שרק בעל חיים שלם וללא מום ראוי לקורבן. כך משלב מוסף החג בין עבודת ה' המעשית לבין זיכרון זכות האבות, ומבטא את הקשר בין קורבנות הדורות לבין ברית האבות שעליה עומד עם ישראל.