כָּאֵ֜לֶּה תַּעֲשׂ֤וּ לַיּוֹם֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים לֶ֛חֶם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָ֑ה עַל־עוֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃

ה' קובע: כאלה תעשו ליום שבעת ימים, לחם אישה ריח ניחוח לה', על עולת התמיד ייעשה ונסכו. רש״י מבאר ש״כאלה תעשו ליום״ מלמד שלא יהיו פוחתין והולכין כפרי החג, אלא כל שבעת הימים שווים. חזקוני מבאר שכאן לא הזכיר אלא הקורבנות הבאים על היום, ו״ונסכו״ מוסב על לחם האישה. הפסוק קובע שמוסף חג המצות זהה בכל שבעת ימי החג, ללא שינוי. הביאור מבליט את ההבדל בין חג המצות לחג הסוכות: בפסח מספר הקורבנות קבוע בכל הימים, ואילו בסוכות פרי החג פוחתים והולכים מיום ליום. כך מלמד הפסוק על אחידות מוסף חג המצות לאורך כל שבעת הימים. ההדגשה שהקורבנות באים על עולת התמיד חוזרת ומבליטה שהמוסף מתווסף על העבודה הקבועה, כשכל יום מימי החג נושא את אותו מוסף בדיוק.