וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ {ס}

ה' קובע: וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, וביומא שביעאה מערע קדיש יהי לכון כל עיבידת פולחן לא תעבדון. הפסוק קובע את קדושת היום השביעי של חג המצות ואת איסור המלאכה בו, בדומה ליום הראשון. כך ממוסגר חג המצות בשני ימים טובים, ביום הראשון וביום השביעי, ובאמצע ימי חול המועד. איסור מלאכת העבודה ביום השביעי, בדומה ליום הראשון, מבליט את קדושתו כיום טוב. היום השביעי של פסח מציין את קריעת ים סוף, ולכן זכה למעמד של מקרא קודש. כך נחתם חג המצות במעמד של קדושה ומנוחה, המקביל לפתיחתו, ומבטא את שלמות החג הפותח וחותם בקדושה, כשבתוכו ימי חול המועד המותרים במלאכה מסוימת.