בְּמִדְבַּר כ״ט · י״ח

וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִ֠ים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃

במילים פשוטות

הפסוק קובע שמנחות ונסכי היום השני יהיו לפרים, לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. רש״י מבאר שפרי החג שבעים הם כנגד שבעים אומות, ומתמעטים והולכים - סימן כליה להם, ובימי המקדש היו מגינים עליהם מן הייסורים, ואילו הכבשים כנגד ישראל. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק קובע שכמות המנחות והנסכים נקבעת לפי מספר הבהמות בכל יום, ״כמשפט״ - כשיעור הקבוע. רש״י מוסיף טעם עמוק להדרגת הפרים: שבעים הפרים של כל ימי החג מכוונים כנגד שבעים אומות העולם, ופחיתתם ההדרגתית רומזת לכיליון האומות, בעוד קורבנות ישראל המגינים עליהן. ״כמשפט״ מלמד שגם כאשר מספר הבהמות משתנה, שיעור המנחה לכל בהמה נותר קבוע. כך משתלב הרובד הרעיוני - הפרים כנגד האומות - עם הרובד המעשי של דיני המנחות והנסכים ההולמים את מספר הקורבנות המשתנה מדי יום.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ומנחתם ונסכיהם לפרים. פָּרֵי הֶחָג שִׁבְעִים הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּמִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, סִימָן כְּלָיָה הִיא לָהֶם, וּבִימֵי הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְגִנִּים עֲלֵיהֶם מִן הַיִּסּוּרִין (סוכה נ"ה):

ולכבשים. כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ "שֶׂה פְזוּרָה" (ירמיהו נ'), וְהֵם קְבוּעִים, וּמִנְיָנָם תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה, לְכַלּוֹת מֵהֶם תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה; בַּשֵּׁנִי נֶאֱמַר וְנִסְכֵּיהֶם עַל שְׁנֵי תְמִידֵי הַיּוֹם, וְלֹא שִׁנָּה הַלָּשׁוֹן אֶלָּא לִדְרֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ (ספרי; שבת ק"נ) בַּשֵּׁנִי וְנִסְכֵּיהֶם, בַּשִּׁשִּׁי וּנְסָכֶיהָ, בַּשְּׁבִיעִי כְּמִשְׁפָּטָם, מֵ"ם יוֹ"ד מֵ"ם הֲרֵי כָאן מַיִם, רֶמֶז לְנִסּוּךְ הַמַּיִם מִן הַתּוֹרָה בֶּחָג:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמִנְחַתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן לְתוֹרִין לְדִכְרִין וּלְאִימְרִין בְּמִנְיָנֵיהוֹן כִּדְחָזֵי

מקור: ספריא · נחלת הכלל