וַעֲשִׂיתֶ֨ם עֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃

הפסוק מפרט את קורבן העולה של ראש השנה: פר בן בקר אחד, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים, לריח ניחוח לה׳. אונקלוס מתרגם כפשוטו את פירוט הקורבנות. חזקוני עוסק בשאלה כיצד ייתכן שיקרבו כבשים בני שנה בראש השנה, למאן דאמר שהולכים אחר שנות עולם, ומיישב על פי המשנה במסכת פרה שכבשים בני שנה נמנים מיום ליום ולא לפי שנת העולם. הפסוק קובע את מוסף העולה של ראש השנה, קורבן ציבור הקרב לכבוד היום. חזקוני עוסק בשאלה הלכתית טכנית לגבי גיל הכבשים: כיצד יימצאו כבשים ״בני שנה״ דווקא בראש השנה, ומברר שמונים את שנתם מיום הולדתם ולא לפי לוח השנה. פירוט הקורבנות - פר, איל ושבעה כבשים - הוא הבסיס למוסף היום, ומצטרף אליו קורבן חטאת שיוזכר בהמשך. כך מוגדרת עבודת הקורבנות של ראש השנה במקדש.