בְּמִדְבַּר ג׳ · ל״ט

כׇּל־פְּקוּדֵ֨י הַלְוִיִּ֜ם אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כׇּל־זָכָר֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמַ֔עְלָה שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ {ס}

במילים פשוטות

הפסוק מסכם: כל פקודי הלווים אשר פקד משה ואהרן על פי ה׳ למשפחותם, כל זכר מבן חודש ומעלה, שניים ועשרים אלף. רש״י מציין שיש נקודות מעל ״ואהרן״ ללמד שלא היה במניין הלווים, ומעיר על הקושי: בפרטן מוצאים שלוש מאות יתרות, שכן גרשון שבעת אלפים וחמש מאות, קהת שמונת אלפים ושש מאות ומררי ששת אלפים ומאתיים, בסך הכול עשרים ושניים אלף ושלוש מאות. אבן עזרא מביא את יישוב חז״ל שהשלוש מאות היתרות היו בכורים בעצמם, שאין בכור פודה בכור. לפי פשט הכתוב, המספר הכולל של הלווים הוא עשרים ושניים אלף, מספר שישמש בהשוואה למספר בכורי ישראל לצורך פדיונם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אשר פקד משה ואהרן. נָקוּד עַל וְאַהֲרֹן, לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בְּמִנְיַן הַלְוִיִּם (בכורות ד'):

שנים ועשרים אלף. וּבִפְרָטָן אַתָּה מוֹצֵא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת יְתֵרִים - בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, בְּנֵי קְהָת שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, בְּנֵי מְרָרִי שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם; וְלָמָּה לֹא כְלָלָן עִם הַשְּׁאָר וְיִפְדּוּ אֶת הַבְּכוֹרוֹת וְלֹא יִהְיוּ זְקוּקִים הַשְּׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתַיִם בְּכוֹרוֹת הָעוֹדְפִים עַל הַמִּנְיָן לְפִדְיוֹן? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (דף ה'), אוֹתָן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לְוִיִּם בְּכוֹרוֹת הָיוּ, וְדַיָּם שֶׁיַּפְקִיעוּ עַצְמָם מִן הַפִּדְיוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כָּל מִנְיָנֵי לֵוָאֵי דִי מְנָא משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ לְזַרְעֲיַתְהוֹן כָּל דְכוּרָא מִבַּר יַרְחָא וּלְעֵלָא עַשְׂרִין וּתְרֵין אַלְפִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שנים ועשרים אלף. מכלל וכשאתה מחבר הפרטים תמצא שיותירו שלש מאות ויש אומרים כי הכתוב אחז דרך קצרה להזכיר האלפים ועזב המאות וזה לא יתכן בעבור מספר העודפים שהם פחותים משלש מאות והאמת דברי הקבלה אין בכור מפקיע בכור ויהיה פירוש הפסוק כל פקודי הלוים חוץ מהבכורים. ויהודה הפרסי דקדק להביא ראיה מהמספר כי בכורי הלוים הם חלק משלשה ושבעים מלוים וכשאתה לוקח במספר הזה מפקודי ישראל ואחר כן תקח כמספר פקודי הלוים הבאים לצבא כנגד פקודי הלוים מבן חדש יהיו קרובים ולא אמר כלום כי ישראל נפקדו מבן עשרים שנה ואין קצב אחרת והלוים נפקדו מבן שלשים ועד בן חמישים ויש ביניהם הפרש גדול רק נסמוך על דברי הקבלה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אשר פקד משה ואהרן נקוד על ואהרן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף. כְּבָר אָמַרְנוּ לְפִי שֶׁהֵם מַחֲנֵה שְׁכִינָה וְאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּפָחוֹת מֵעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, עַל כֵּן מִעֲטָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶעֱמִידָם עַל מִסְפָּר זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין מַחֲנֵה שְׁכִינָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף. וְהָרַמְבַּ״ן כָּתַב לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל עִנּוּי מִצְרַיִם עַל כֵּן לֹא הָיוּ בִּכְלַל הָרִבּוּי, כִּי כָּל מִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל ״פֶּן יִרְבֶּה״ הָיָה בְּבִרְכַת ״כֵּן יִרְבֶּה״. אַף עַל פִּי שֶׁזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה לְהוֹסִיף בּוֹ בֵּאוּר, כִּי לֹא הִרְבָּה אוֹתָם ה׳ נֶגֶד הַטֶּבַע רַק כְּדֵי לְהָפֵר עֲצַת גּוֹיִם אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לְהַמְעִיטָם עַל יְדֵי הָעִנּוּי, וְרָצָה ה׳ שֶׁיִּבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, וְאַדְרַבָּה הִרְבָּה אוֹתָם חוּץ מִן הַטֶּבַע כִּי הוֹלִידוּ שִׁשָּׁה בְּכָרֵס אֶחָד. אֲבָל שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁלֹּא הָיָה בִּכְלַל הָעִנּוּי, עַל כֵּן לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהַרְבּוֹתָם כְּנֶגֶד הַטֶּבַע, וּפָרוּ וְרָבוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָעוֹלָם. וְזֶה בֶּאֱמֶת טַעַם נָכוֹן, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ״ן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ לֹא נִתְרַבּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָקֵל לְיִשְׂרָאֵל לְפַרְנְסָם. וְזֶה טַעַם רָחוֹק, כִּי אֵין מַעְצוֹר לַה׳ לְהוֹשִׁיעַ וּלְפַרְנֵס מְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶּה בָּהֶם, וְהַיְינוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְהוּא דַּעַת הָרַמְבַּ״ן שֶׁהִזְכַּרְנוּ וּכַמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (כט לד) בַּפָּסוּק ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים, עַל כֵּן הֶעֱבִיר רַבִּים מֵהֶם מִן הָעוֹלָם וְנִשְׁאֲרוּ קַב וְנָקִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעוֹסְקִין עִם הָאָרוֹן צַדִּיקִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶּה בָּהֶם.

וְלִי נִרְאֶה לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בִּגְזֵרַת פַּרְעֹה, שֶׁגֵּרֵשׁ עַמְרָם אֶת אִשְׁתּוֹ וְעָמַד זְמַן רַב בְּלֹא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁהֲרֵי בַּת ק״ל שָׁנָה הָיְתָה יוֹכֶבֶד כְּשֶׁעָשָׂה בָּהּ לִקּוּחִין שְׁנִיִּים, וּמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יב): עָמְדוּ כֻּלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם, מִסְתָּמָא לֹא כָּל יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כֵן, כִּי אֵיךְ הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד זְמַן רַב בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם יא:) בִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשׂוּ לְבַעֲלֵיהֶן כְּשֶׁהָיוּ בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁהַבְּעָלִים לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד זוּלַת הַנָּשִׁים. וְעוֹד מַסִּיק שָׁם שֶׁהָיוּ פָּרִים וְרָבִים בַּשָּׂדֶה, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה לֹא גֵּרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. אֶלָּא וַדַּאי מָה שֶׁמַּסִּיק עָמְדוּ כֻּלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם, הַיְינוּ כָּל בְּנֵי שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל הַשִּׁעְבּוּד, וּמִכָּל מָקוֹם הָיוּ יְרֵאִים מִן גְּזֵרַת ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ״, שֶׁהֲרֵי עַל יוֹם אֶחָד צִוָּה אֲפִלּוּ עַל בְּנֵי הַמִּצְרִים, עַל כֵּן יָרְאוּ גַּם הֵמָּה פֶּן יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם כּוֹס זֶה, וְעָמְדוּ רֹב שֵׁבֶט לֵוִי זְמַן רַב בְּלֹא נָשִׁים כְּמוֹ שֶׁעָמַד עַמְרָם זְמַן רַב בְּלֹא אִשָּׁה. וְעַל כֵּן הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי מְתֵי מִסְפָּר. וְזֶה טַעַם נָכוֹן וּמִתְיַשֵּׁב עַל הַלֵּב יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וּבָחַר ה׳ בָּהֶם מִצַּד הֱיוֹתָם מוּעָטִים, כִּי כֵן מָצִינוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר בַּמּוּעָט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ז ז): ״לֹא מֵרֻבְּכֶם וְגוֹ׳ כִּי אַתֶּם הַמְעַט״. וְכֵן בְּשָׁלֹשׁ מִשְׁפָּחוֹת אֵלּוּ גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי, הָיָה מְרָרִי מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין, עַל כֵּן נִתְרַחֵק מִן מַשָּׂא שֶׁל הַקֹּדֶשׁ וְנִתַּן לַמּוּעָטִים. וְדָבָר זֶה מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם וְגוֹ׳. רַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תָּמַהּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לִתְמוֹהַּ בּוֹ, כִּי הַלְוִיִּם הֵן הֵמָּה יְדִידֵי ה׳ וּקְרוֹבָיו וַאֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ בָּעֵגֶל וְלֹא נִגְּפוּ וְלֹא הוֹרָגוּ וְלֹא הוּשְׁקוּ, וְאֵיךְ נִתְמַעֲטוּ כָּל כָּךְ מִכָּל הַשְּׁבָטִים שֶׁאֵינָם מַגִּיעִים בְּמִסְפָּרָם מִבֶּן חֹדֶשׁ לַחֲצִי שֵׁבֶט הַקָּטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְלִכְשֶׁתַּעֲמֹד עַל מִסְפָּרָם מִבֶּן עֶשְׂרִים לֹא יַגִּיעַ לִשְׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ. וְרָאִיתִי שֶׁיִּשֵּׁב בִּשְׁנֵי דְרָכִים: הָאֶחָד הוּא לְצַד שֶׁהָרִבּוּי בָּא מִצַּד הָעִנּוּי, דִּכְתִיב (שמות א:יב) ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אוֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה״ וְגוֹ׳, וְדֶרֶךְ שֵׁנִי מִטַּעַם כַּעֲסוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וּבְעֵינַי טַעַם הַשֵּׁנִי רָחוֹק, כִּי לֹא נִמְצָא רֹשֶׁם הַמְעָטַת הַזֶּרַע בְּכַעַס אֲבִיהֶם עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְעוֹד תִּמְצָא בַּמִּסְפָּר הַבָּא בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א כג:ג) הָיוּ הַלְוִיִּם שְׁמוֹנָה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּבְמִסְפָּרָם בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא בָּאוּ לִכְלַל חֶשְׁבּוֹן שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים, נִמְצְאוּ שֶׁהוֹסִיפוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים בְּקֵרוּב עַל מִסְפָּר זֶה, וּבְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּא שָׁם לֹא בָּאוּ לְכֶפֶל מִסְפָּר הָאָמוּר כָּאן, וּבְאוֹמֶד מִסְפָּר זֶה לִכְשֶׁיִּהְיוּ נִמְנִים מִבֶּן עֶשְׂרִים עַד בֶּן מֵאָה וָמַעְלָה כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּמְנִים יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לִהְיוֹת מִסְפָּרָם כִּגְדוֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וָמַעְלָה וְאַיֵּה כַּעַס אֲבִיהֶם?

וְטַעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָעִנּוּי הוּא טַעַם נָכוֹן, אֲבָל לֹא יֻצְדַּק לְפִי מַאֲמַר חֲזַ״ל (בראשית רבה עט:א) שֶׁאָמְרוּ לֹא מֵת יַעֲקֹב עַד שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לִכְלַל מִסְפַּר שִׁשִּׁים רִבּוֹא. וּבְהֶכְרֵחַ לְיַשֵּׁב הַכְּתוּבִים לְפִי דִּבְרֵיהֶם זַ״ל כִּי אָמְרוֹ ״כֵּן יִרְבֶּה״, פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ כֵן בַּשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן יִרְבֶּה, וְלֹא הָיָה מִתְמַעֵט הֲגַם שֶׁהָיוּ הוֹרְגִים מֵהֶם וּמְעַנִּים אוֹתָם, הָיָה כֹּחַ בְּיִשְׂרָאֵל לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן לְמַלְּאוֹת הֶחָסֵר. וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות א,ז) ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וְגוֹ׳ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי״ וְגוֹ׳, לְצַד כִּי בִּימֵי יַעֲקֹב הָיוּ קְטַנֵּי קְטַנִּים וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂים רֹשֶׁם בָּעִיר, וּכְשֶׁגָּדְלוּ עָשׂוּ פִּרְסוּם. וּמֵעַתָּה הָרִבּוּי הָיָה קֹדֶם הָעִנּוּי, וְלָמָּה לֹא יִהְיֶה כֵן לְשֵׁבֶט לֵוִי? וְאֵין לוֹמַר שֶׁהָיוּ כְּמוֹ כֵן רַבִּים כִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים בְּעֵת פְּטִירַת אֲבִיהֶם וְנִתְמַעֲטוּ אַחַר כָּךְ, וּלְצַד שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם הָעִנּוּי לֹא חָזְרוּ לְהִתְרַבּוֹת, כִּי גַּם עַל זֶה דָּן אָנֹכִי לָמָּה יִתְמַעֲטוּ מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (במדבר רבה ה:א) שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶּה בָּהֶם, זֶה הָיָה אַחַר מִנּוּי עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם.

וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי הוּא, כִּי שֵׁבֶט לֵוִי מַעֲשֶׂה אֶחָד לָהֶם כְּמַעֲשֵׂה עַמְרָם אֲשֶׁר שִׁלַּח אֶת אִשְׁתּוֹ בִּשְׁבִיל גְּזֵרַת הַבֵּן הַיִּלּוֹד. וְהַטַּעַם, לְצַד שֶׁהָיוּ מְעֻנָּגִים וְלֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ, לֹא נָמַס לְבָבָם כָּל כָּךְ לִרְאוֹת נְטִיעֵיהֶם מֻשְׁלָכִים בַּיְאוֹר, כְּמַעֲשֵׂה אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצַּד הַשִּׁעְבּוּד וְעֹל הָעֲבוֹדָה הוּזַל וְהוּקַל בְּעֵינֵיהֶם וּבְלִבָּם לִרְאוֹת יַלְדֵיהֶם מֻשְׁלָכִים בַּיְאוֹר. גַּם שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִים בְּעַצְמָן לֵילֵד וְלַעֲזֹב בַּשָּׂדוֹת וּבִמְחִלּוֹת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֵין אָדָם נִכְבָּד שֶׁנַּפְשׁוֹ מְכֻבֶּדֶת עָלָיו כְּשֵׁבֶט לֵוִי עוֹשֶׂה כֵן. וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי עַמְרָם שִׁלַּח אֶת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר, שֶׁגַּם בְּעַמְרָם לֹא הִגִּיד הַכָּתוּב הָעִנְיָן אֶלָּא מֵהַשְׂכָּלַת הָעִנְיָן נוֹדַע, וּלְלַמֵּד עַל כָּל שִׁבְטוֹ יָצָא. וְזוֹ הִיא סִבַּת מִעוּטָם, כִּי אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁעַמְרָם הֶחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, אֵין לִלְמֹד מִמֶּנּוּ שֶׁכֻּלָּם הֶחְזִירוּ, כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו הַדָּבָר בִּנְבוּאָה כְּמַאֲמַר חֲזַ״ל בָּאַגָּדָה (שמות רבה פ״א, סוטה יב.) וּבְדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חלק ב יא:) בְּפָסוּק ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ גַּם כֵּן (שמות רבה פ״א) בְּפָסוּק ״וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ״ וְגוֹ׳, שֶׁהָלְכָה לִרְאוֹת מַה יִהְיֶה בִּנְבוּאָתָהּ.

וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה שֵׁבֶט בֶּן תּוֹרָה יַעֲשֶׂה מִעוּט פְּרִיָּה וְרְבִיָּה. אוּלַי שֶׁדָּנוּ בָהּ לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה (ישעיהו סה:כג), וְכַיּוֹצֵא בָזֶה מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ (תענית יא.) שֶׁאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנַת רְעָבוֹן הֲגַם שֶׁיֵּשׁ מְנִיעַת פְּרִיָּה וְרְבִיָּה, וְדָנוּ כְּמוֹ כֵן לְצַד כִּלּוּי הַבָּנִים הַזְּכָרִים נִמְנְעוּ כָּל עִקָּר, וּמֵעַתָּה אַדְרַבָּא עָשָׂה ה׳ עִמָּהֶם נֵס שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם מִסְפָּר זֶה, וְלָזֶה אַחַר זְמַן שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים גַּם הֵם בְּפִרְיָה וְרִבְיָה פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וְגוֹ׳ יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל