וְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שׇׁמְע֖וֹ וְהֶחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ׃

הפסוק קובע שאם שמע בעלה והחריש לה, קמו נדריה ואיסריה אשר אסרה על נפשה יקומו. רש״י מבאר שהפסוק מלמד שאם קיים הבעל את הנדר, הרי הוא קיים. חזקוני מעיר שמה שכתב רש״י ״ואם הפר יפר״ אינו לשון הפסוק אלא לשון פירוש רש״י. הפסוק קובע לגבי הארוסה את דין השתיקה, בדומה לדין האב: אם הבעל שמע את הנדר והחריש, שתיקתו מקיימת את הנדר. רש״י מבהיר שקיום הבעל, בין בשתיקה ובין במפורש, מחיל את הנדר. חזקוני מדייק בהבחנה בין לשון הפסוק ללשון פירוש רש״י. הפסוק ממשיך את דיני הארוסה ומלמד שגם הבעל, כמו האב, מקיים את הנדר בשתיקתו ביום שמעו. כך נשמר העיקרון שהשתיקה מבטאת הסכמה: אם הבעל אינו מגיב, הנדר קם ועומד. הפסוק מדגיש שכוח הבעל להשפיע על הנדר פועל בשני כיוונים - קיום על ידי שתיקה, או הפרה על ידי תגובה, כפי שיתבאר בפסוק הבא. שיתוף האב והבעל הוא ייחודו של מעמד הארוסה.