וַיֵּ֨צְא֜וּ מֹשֶׁ֨ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן וְכׇל־נְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה לִקְרָאתָ֑ם אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃

משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה יצאו לקראת השבים מן המלחמה אל מחוץ למחנה. רש״י מבאר שיצאו לפי שראו את נערי ישראל יוצאים לחטוף מן הביזה, ורצו למנוע זאת ולהשליט סדר. רשב״ם מוסיף טעם נוסף ליציאה מחוץ למחנה: כדי שהבאים מן המלחמה לא ייכנסו אל המחנה מפני טומאת המת שדבקה בהם, שהרי הרגו וניגעו בחללים. שני הטעמים משלימים זה את זה - גם הצורך במשמעת סביב חלוקת השלל וגם הצורך לשמור על טהרת המחנה חייבו את המנהיגים לצאת ולקבל את הלוחמים מחוץ לתחום המחנה.