מִמַּֽחֲצִיתָ֖ם תִּקָּ֑חוּ וְנָתַתָּ֛ה לְאֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽה׃

המכס יילקח ממחצית הלוחמים, וינתן לאלעזר הכהן כתרומת ה׳. הפסוק ממשיך את דיני ההפרשה שנקבעו בפסוק הקודם: אחד מחמש מאות מחלק היוצאים לצבא מופרש לכהן. אונקלוס מתרגם ״תרומת ה׳״ כאפרשותא קדם ה׳, כלומר חלק המובדל ומוקדש. הפשט ברור: החלק הנלקח מן הלוחמים אינו נשאר בידם אלא ניתן לאלעזר, המייצג את הקודש. בכך מתקיים העיקרון שהשלל שבא מנקמת ה׳ טעון הפרשת מנה לגבוה, וממנו ניזון הכהן. שיעור מועט זה, מן המחצית של המעטים שיצאו לקרב, מבטא שגם ניצחון צבאי מחייב הכרה בחלקו של הקודש בהצלחה.