וְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף וּמִכְסָם֙ לַֽיהֹוָ֔ה שְׁנַ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים נָֽפֶשׁ׃

מנפש האדם שבמחצית הלוחמים - שישה עשר אלף - היה המכס לה׳ שנים ושלושים נפש. אונקלוס מתרגם את המספרים. הפסוק חותם את חישוב המכס מחלק היוצאים לצבא, הפעם על השבויות: מתוך שישה עשר אלף נפש, המכס הוא שלושים ושתיים. אין כאן ריבוי מפרשים, והפשט ברור: רישום מדויק של המכס גם על הנפשות האנושיות שבחלק הלוחמים, המושווה בשיעורו לזה של הבהמות - אחד מחמש מאות. בכך מסתיים פירוט המכסים מצד הלוחמים, ובפסוק הבא יסופר שמשה נתן את כל המכס הזה לאלעזר הכהן, כפי שנצטווה מפי ה׳.