בְּמִדְבַּר ל״א · ו׳

וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה אֶ֥לֶף לַמַּטֶּ֖ה לַצָּבָ֑א אֹ֠תָ֠ם וְאֶת־פִּ֨ינְחָ֜ס בֶּן־אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ לַצָּבָ֔א וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ וַחֲצֹצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה שולח את האלף לכל שבט לצבא, ועמם את פינחס בן אלעזר הכהן ואת כלי הקודש וחצוצרות התרועה. רש״י מבאר ש״אתם ואת פינחס״ מלמד שפינחס היה שקול כנגד כולם, ומסביר מדוע הלך פינחס ולא אלעזר אביו: מי שהתחיל במצווה כשהרג את כזבי בת צור ראוי שיגמור אותה, ועוד שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו. אבן עזרא מפרש ש״כלי הקודש״ הם הארון, שנלקח עמם למלחמה. כך יצא הצבא בליווי רוחני מובהק - כהן צדיק, כלי קודש וחצוצרות - להורות שהמלחמה היא מלחמת ה׳ ולא מסע כיבוש רגיל.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אתם ואת פינחס. מַגִּיד שֶׁהָיָה פִינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי); וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּבָּ"ה מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַת צוּר, יִגְמֹר; דָּ"אַ - שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית ל"ז); וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו') - מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲ"זָ, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג); דָּבָר אַחֵר - שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (שם):

וכלי הקדש. זֶה הָאָרוֹן וְהַצִּיץ, שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים וְהוּא עַצְמוֹ פוֹרֵחַ עִמָּהֶם, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ וְהֵם נוֹפְלִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּמַלְכֵי מִדְיָן - שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר, וְכֵן בְּבִלְעָם כָּתוּב "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ (תנחומא):

בידו. בִּרְשׁוּתוֹ, וְכֵן (במדבר כ"א) "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּשְׁלַח יָתְהוֹן משֶׁה אַלְפָא לְשִׁבְטָא לְחֵילָא יָתְהוֹן וְיָת פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא לְחֵילָא וּמָנֵי דְקוּדְשָׁא וַחֲצוֹצְרוֹת יַבֶּבְתָּא בִּידֵיהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וכלי הקדש. הארון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה - לֹא שָׁלַח שָׁם כָּל עַם הַצָּבָא, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ הַמִּדְיָנִים עַם רַב וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד. וְהַטַּעַם, כִּי הַנִּכְשָׁלִים בִּבְנוֹת מוֹאָב הָיוּ רַבִּים וְאֵינָם רְאוּיִים לְנִקְמַת ה', עַל כֵּן בָּחֲרוּ אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וִידוּעִים לְשִׁבְטֵיהֶם. וְהִנֵּה מֹשֶׁה לֹא צִוָּה אוֹתָם מַה יַעֲשׂוּ, רַק אָמַר לָהֶם לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן (במדבר ל״א:ג'), וְחָשַׁב שֶׁלֹּא יַשְׁאִירוּ בָּהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט כְּנִקְמַת עֲמָלֵק אוֹ כְּנִקְמַת שִׁבְעָה עֲמָמִים. וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁהִשְׁאִירוּ הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה, קָצַף עַל הַנָּשִׁים הַיּוֹדְעוֹת מִשְׁכַּב זָכָר, כִּי רָאוּי לִפְקוּדֵי הַחַיִל לְהָרְגָן תְּחִלַּת כָּל דָּבָר, גַּם לִנְקָמָה גַּם לְדִין הַתּוֹרָה ״וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ״ (ויקרא כ' ט״ו). וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהָעָם חָפֵץ לִשְׁלֹל, מָחַל עַל הַטַּף בַּנָּשִׁים וְעַל הַשָּׁלָל. וְיִתָּכֵן עוֹד שֶׁנֹּאמַר כִּי מֹשֶׁה נִצְטַוָּה ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״ (במדבר כ״ה:י״ז) וּ"נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (לפנינו פסוק ב'), וְשָׁלַח שָׁם מוּעָטִים לְהַכּוֹת בְּעָרֵי הַפְּרָזִי וְכָל עֵץ טוֹב לְהַפִּיל וְכָל מַעְיַן מַיִם לִסְתֹּם וְכָל חֶלְקָה טוֹבָה לְהַכְאִיב בָּאֲבָנִים כְּמִנְהַג הַשּׁוֹלְלִים, וְלֹא צִוָּה לָהֶם דָּבָר רַק לְהִנָּקֵם כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדָם. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר לוֹ הַמִּלְחָמוֹת נָתַן מִדְיָן וּמַלְכֵיהֶם וְעָרֵיהֶם בְּיָדָם. וְעַל כֵּן קָצַף עַל הַנָּשִׁים הַיּוֹדְעוֹת מִשְׁכַּב זָכָר, לֹא דָּבָר אַחֵר, וְצִוָּה בַּטַּף הַזְּכָרִים לִנְקָמָה. וְהִנֵּה קָצַף עַל פְּקוּדֵי הַחַיִל וְחָלַק כָּבוֹד לְפִינְחָס, כִּי הַשֵּׁם נָתַן לוֹ אֶת בְּרִיתוֹ שָׁלוֹם. וְשָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי (מטות מ״ג): אָמַר לוֹ פִּינְחָס, כְּשֵׁם שֶׁפְּקַדְתָּנוּ כֵּן עָשִׂינוּ. וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, שֶׁלֹּא פָּקַד אוֹתָם דָּבָר בַּכָּתוּב, וְאִלּוּ פָּקַד אוֹתָם וְעָשׂוּ, הֵיאַךְ יִכְעוֹס? וְאִם פָּקַד אוֹתָם, חָלִילָה שֶׁיַּעֲבֹר פִּינְחָס מִצְוָתוֹ, כִּי שָׁאוּל אִבֵּד מַלְכוּתוֹ עַל זֶה (שמואל א' ט״ו י״א). אֲבָל הָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, שֶׁפְּקָדָם לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן, וְאָמַר פִּינְחָס: נְקָמָה גְדוֹלָה עָשִׂינוּ בָהֶם. וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ שֶׁאָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁפְּקַדְתָּנוּ מֵהַר סִינַי בְּדִין הַתּוֹרָה כִּי (תצור) תִּקְרַב אֶל עִיר" וְגוֹ' (דברים כ' י'-י״ח), כָּךְ עָשִׂינוּ בָהֶם. וּמֹשֶׁה קָצַף עַל הַנָּשִׁים הַגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוּר ״הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ל״א:ט״ז), וְהוֹסִיף כָּל זָכָר בַּטַּף בַּעֲבוּר הַנְּקָמָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ כוּ׳ (סוטה מג), פֵּרוּשׁ שֶׁבּוֹ הָיָה מֹשֶׁה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַשְׁאִיר לָהֶם שֹׁרֶשׁ וָעָנָף, כִּי בְּלָאו הָכֵי הָיָה פִּינְחָס שׂוֹנֵא לָהֶם מִצַּד הַמְּכִירָה שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרַיְמָה (בראשית לז לו), מָקוֹם מְיֻחָד לִזְנוּת, וְעַתָּה אָחֲזוּ הַמִּדְיָנִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ לְפִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה הוּא יִגְמֹר, הַיְנוּ שֶׁסִּימָן מָסַר לוֹ, כַּאֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לְהַפִּיל אוֹתָם, כִּי הִפִּיל אֶת כָּזְבִּי בַּת מֶלֶךְ, כָּךְ נָפֹל יִפְּלוּ כֻּלָּם לְפָנֶיךָ. וּבְלִי סָפֵק שֶׁהָיָה לוֹ לֵב אַמִּיץ כְּנֶגְדָּם יוֹתֵר מִן אֶלְעָזָר אַחַר שֶׁכְּבָר נָפְלוּ לְפָנָיו וְנִמְסְרוּ בְּיָדוֹ, וּבִשְׁבִיל שֶׁהִתְחִיל הַמִּצְוָה הָיָה לוֹ לְהָבִיא הָעִנְיָן לִידֵי גְּמַר הַמִּצְוָה, כִּי אִם מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה קַל וָחֹמֶר שֶׁחֵלֶק מִמֶּנָּה יִגְרֹר כֻּלָּהּ. וּמֹשֶׁה לֹא רָצָה לֵילֵךְ לְפִי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּמִדְיָן וְהָיָה יָרֵא שֶׁאִם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִתְרַשְּׁלוּ בְּאֵיזֶה דָּבָר יִתְלוּ הַחֶסְרוֹן בְּמֹשֶׁה, וְיֹאמְרוּ שֶׁהָיָה חָס עַל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִתְגַּדֵּל שָׁמָּה.

וּמַה שֶּׁאָמַר ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״, אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים כִּי שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף הוּא חֵלֶק חֲמִשִּׁים מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא, לְכָךְ הֵבִיאוּ הַשָּׁלָל אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים כְּשִׁעוּר סְתַם תְּרוּמָה בֵּינוֹנִית. וּמִדְּקָאָמַר שְׁנֵי פְּעָמִים ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״ מַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (מטות ג) שֶׁלָּקַח שְׁנֵי אֲלָפִים מִכָּל שֵׁבֶט. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר אַלְפַּיִם לַמַּטֶּה, לְפִי שֶׁרַק אֶלֶף לַמַּטֶּה הָלְכוּ לַמִּלְחָמָה וְאֶלֶף יָשְׁבוּ עַל הַכֵּלִים, וּבֵין הַכֹּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף לִנְקֹם מֵהֶם מַה שֶּׁהִפִּילוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל.

וּמַה שֶּׁכָּתַב ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״אֶלֶף מִמַּטֶּה״, לְפִי שֶׁגַּם זְכוּת הַמַּטֶּה הָלַךְ עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, וְהָאֶלֶף הָיָה צֵרוּף לַמַּטֶּה עַצְמוֹ כִּי זְכוּתָם מְסַיַּעְתָּם, וּלְכָךְ נָתְנוּ מִן הַשָּׁלָל גַּם לְכָל הָעֵדָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּשְׁלַח וְגוֹ׳ אוֹתָם וְאֶת פִּנְחָס וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַיִּשְׁלַח, נִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָן שְׁלוּחֵי מִצְוָה לִנְקוֹם נִקְמַת ה׳, וּשְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין. וְכָפַל לוֹמַר אוֹתָם פַּעַם שְׁנִיָּה לִרְמוֹז שֶׁשָּׁקוּל פִּנְחָס כְּנֶגֶד כֻּלָּן.

וְטַעַם שֶׁבָּחַר בְּפִינְחָס וְלֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכַדּוֹמֶה, גַּם זֶה מֵהִתְחַכְּמוּת הַנְּקָמָה, כִּי זֶה הוּא אֲשֶׁר קִנֵּא וְעָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים מֻפְלָאִים, וְסָמוּךְ הוּא בְּכֹחַ מֻפְלָא לְהַשְׁמִיד כָּל הָאֻמָּה הַטְּמֵאָה. גַּם אֶפְשָׁר שֶׁחָשׁ מֹשֶׁה לְקִטְרוּג הָאֲנָשִׁים לָמָּה לֹא מִיחוּ בַּזּוֹנִים, הֲגַם שֶׁהֵם נְקִיִּים, לָזֶה נִתְחַכֵּם וְשָׁלַח הַמְּקַנֵּא קִנְאַת ה׳ בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ. וְאוּלַי כִּי הוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק בְּמַאֲמַר אוֹתָם וְאֶת פִּינְחָס לוֹמַר יַשְׁלִים זֶה מַה שֶׁחָסֵר לָזֶה. וְאוּלַי כִּי דָּבָר זֶה הָיָה בְּלֵב תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה שֶׁנִּקְמַת מִדְיָן צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל יְדֵי פִּינְחָס, וְהֵן הָאָדוֹן חָשַׁב לְטוֹבָה שֶׁלֹּא יַכְלִים מֹשֶׁה לוֹמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שְׁלַח אֶת פִּינְחָס, שֶׁזֶּה יַגִּיד שֶׁנִּפְסַל חָס וְשָׁלוֹם הוּא מֵהַמַּעֲשֶׂה, לָזֶה נִתְחַכֵּם וְתָלָה הַדָּבָר בְּיַד מֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ ״נְקֹם״ וְגוֹ׳, וּמֹשֶׁה מֵעַצְמוֹ יָדַע הַנָּכוֹן עֲשׂוֹת וַיִּשְׁלַח פִּינְחָס, וּבָזֶה נַעֲשֵׂית מַחְשֶׁבֶת ה׳ לְטוֹבָה וְלֹא נִכְלַם מֹשֶׁה יְדִיד ה׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל