וַֽיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כׇּל־זָכָֽר׃

הצבא ערך מלחמה על מדין כאשר ציווה ה׳ את משה, והרג כל זכר. אבן עזרא מבאר שהלשון ״כל זכר״ מכוונת לזכר הגדול בשנים, כלומר האנשים הבוגרים, שכן הטף נזכר בהמשך בנפרד. הפסוק מדגיש שהלוחמים פעלו בדיוק לפי הציווי - ״כאשר ציווה ה׳ את משה״ - בלא לחרוג מן ההוראה. מלבד תרגום אונקלוס והערתו של אבן עזרא, אין כאן ריבוי מפרשים, והפשט ברור: זהו תיאור ניצחון ישראל במלחמה והכרעת אויביהם הזכרים במדין, בהתאם לצו האלוקי שנמסר קודם לכן על ידי משה.