לֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלָתֽוֹ׃

השבטים מתחייבים: לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו. אונקלוס מתרגם שלא ישובו לבתיהם עד שינחלו בני ישראל איש את אחוזתו. הפסוק מבטא את עומק ההתחייבות: השבטים מוכנים לוותר על שובם לבתיהם עד שכל שבט ושבט מישראל יקבל את נחלתו בארץ כנען. אין כאן ריבוי מפרשים, והפשט ברור: התחייבות מלאה להשתתף בכיבוש ובחלוקה עד תומם. בכך משיבים השבטים באופן החלטי לחשש משה: אין הם מבקשים להשתמט, אלא מקבלים על עצמם להישאר במערכה עד שכל אחיהם ינחלו את חלקם, ורק אז ישובו אל אחוזתם שבעבר הירדן.