כִּ֣י לֹ֤א נִנְחַל֙ אִתָּ֔ם מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּ֖ן וָהָ֑לְאָה כִּ֣י בָ֤אָה נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ מֵעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרָֽחָה׃ {פ}

מעבר לירדן והלאה. בָּעֵבֶר הַמַּעֲרָבִי:

כי באה נחלתנו. כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי:

אֲרֵי לָא נַחֲסִין עִמְהוֹן מֵעִבְרָא לְיַרְדְנָא וּלְהָלָא אֲרֵי קַבֵּילְנָא אַחֲסַנְתָּנָא לָנָא מֵעִבְרָא לְיַרְדְנָא מַדִינְחָא

והלאה. נמצא על מקום ועל זמן והטעם ולמעלה:

כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ - כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ב:י״ט). וְאֵינוֹ הָגוּן שֶׁיְּדַבְּרוּ כֵּן לִפְנֵי מֹשֶׁה לֵאמֹר כְּבָר קִבַּלְנוּהָ, כִּי אֵינֶנּוּ בְּיָדָם אֲבָל בִּרְצוֹנוֹ הַדָּבָר תָּלוּי, וְלֹא קִבְּלוּהָ עַד שֶׁיִּתְּנֶנָּה הוּא לָהֶם. אֲבָל כָּךְ אָמְרוּ: כִּי לֹא תַנְחִילֵנוּ אִתָּם לְמַעֵט נַחֲלָתָם בָּאָרֶץ הַטּוֹבָה שֶׁלָּהֶם, כִּי בָאָה אֵלֵינוּ הַנַּחֲלָה הָרְאוּיָה לָנוּ שֶׁהִיא אֶרֶץ מִקְנֶה וְלָנוּ הַמִּקְנֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים, וְהִיא דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה לֹא דֶּרֶךְ מְרִיבָה. אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם, כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא תַחְפֹּץ לָתֵת לָנוּ עַתָּה אֶת הָאָרֶץ נַעֲבֹר עִמָּהֶם אָנוּ וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ, אֲבָל לֹא נִנְחַל אִתָּם כִּי נָשׁוּב אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁהִיא נַחֲלָתֵנוּ הָרְאוּיָה לָנוּ וְשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים בָּהּ וְאֵין שְׁאָר הַשְּׁבָטִים חֲפֵצִים בָּהּ כְּלָל:

כִּי לֹא נִנְחַל וְגוֹ׳ כִּי בָאָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ כִּי לֹא נִנְחַל, הוּא נְתִינַת טַעַם לְמַה שֶׁאָמְרוּ בְּסָמוּךְ ״עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, שֶׁהוֹצִיאוּ עַצְמָן מֵהַנַּחֲלָה. לָזֶה אָמְרוּ טַעַם שֶׁאָנוּ מְיַחֲסִים הַנַּחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לָנוּ, מִטַּעַם ״כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם כִּי בָאָה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, מִטַּעַם שֶׁבָּאָה נַחֲלָתֵנוּ וְגוֹ׳. אוֹ נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם כָּל הָאָמוּר, יִוָּדַע עַתָּה שֶׁטַּעַם שְׁאֵלָתָם לֹא מִטַּעַם יִרְאָתָם מִמִּלְחֶמֶת הָעַמִּים הוּא, כְּמוֹ שֶׁבָּא הַחֲשָׁד בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא מִטַּעַם שֶׁאֵין לָהֶם נַחֲלָה בָּאָרֶץ, כִּי ה׳ נָתַן לָהֶם נַחֲלָתָם כְּבָר מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.