טַפֵּ֣נוּ נָשֵׁ֔ינוּ מִקְנֵ֖נוּ וְכׇל־בְּהֶמְתֵּ֑נוּ יִֽהְיוּ־שָׁ֖ם בְּעָרֵ֥י הַגִּלְעָֽד׃

השבטים מפרטים: טפנו, נשינו, מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד. אונקלוס מתרגם שהטף, הנשים, המקנה וכל הבהמה יהיו שם בערי גלעד. הפסוק מבאר את חלוקת התפקידים: המשפחות והרכוש יישארו בבטחה בערי הגלעד שממזרח לירדן, בעוד הלוחמים יעברו למלחמה. אין כאן ריבוי מפרשים, והפשט ברור: השבטים מסדירים את מקום המשפחות והמקנה כדי שיוכלו לצאת לקרב בלב שקט. הזכרת הנשים לצד הטף והבהמה משלימה את התמונה - כל מי שאינו יוצא למלחמה יישאר מאחור בערים המבוצרות. בכך מקיימים השבטים את חלקם בהסכם ומראים שכוונתם כנה: לדאוג למשפחותיהם ובד בבד למלא את התחייבותם הצבאית.